שלמה אלישיב (עליאשאוו; י"ב בטבת ה'תר"א, 5.1.1841, כ"ז באדר ה'תרפ"ו, 13.3.1926) היה אחד המקובלים הבולטים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא מוכר גם בשם "בעל הלשם" לפי ספריו "לשם שבו ואחלמה". סבו של הרב יוסף שלום אלישיב.
נולד בזאגר (Żagory) בליטא. למד אצל אביו, אצל רבי גרשון תנחום ממינסק, ובישיבת טלז. בטלז למד קבלה (לימוד סודות במסורת היהודית) גם מרב המקום, רבי יוסף רייזין. שיתף לימוד עם רבנים חשובים, ובהם מאיר אטלס וצבי יהודה רבינוביץ'. בשלב מאוחר יותר עלה לארץ בשנת ה'תרפ"ד והתיישב בירושלים. יחד עם חתנו הקים בית מדרש שנקרא "תפארת בחורים".
נשא לאשה את בת שבע-אסתר, בתו של הרב דוד פיין משיאוליאי. היה סבו של הרב יוסף שלום אלישיב.
כתב את הספרים שיצאו תחת הכותרת הכוללת "לשם שבו ואחלמה". אלה מרחיבים ומפרשים את שיטת האר"י (רבי יצחק לוריא, קבליסט משפיע). הספרים עוסקים בסדר העולמות ברעיונות הקבלה ובתהליכי השפעה רוחנית. החיבור המרכזי חולק לכמה חלקים, ובהם:
- "ספר הקדו"ש", הקדמות ושרעים, פתיחה לעולמות הקודש.
- "ספר הדע"ה", דיון במצבים של העולמות לפני ואחרי החטא.
- חלק כללים וחלק הביאורים, פירושים על עץ החיים, עבודת יצירה רוחנית.
אחר פטירתו נדפסו גם גליונות ומחברות על שוליים שלו. נשארו כתבי יד נוספים, בין השאר פירושים על ספר היצירה וספר התמונה. אלישיב תמך בגישה של הגר"א (הגאון מווילנה) בקבלה, שדגלה בהיצמדות למקורות התלמודיים. הוא גם התווכח בקבלית עם דמויות אחרות, ביניהן מתנגדי שיטות הרמח"ל והבעל שם טוב, וגם נתן מענה לרב קוק בנושאים מסוימים.
שלמה אלישיב נולד בזאגר בליטא ב-1841 ונפטר ב-1926. קוראים לו גם "בעל הלשם".
הוא למד בישיבה גדולה. קבלה היא לימוד סודות במסורת היהודית. אלישיב למד קבלה מרבנים חשובים.
בשנת ה'תרפ"ד עלה לארץ והתיישב בירושלים. שם הקים בית ספר לתלמידים יחד עם חתנו.
נישא לבת שבע-אסתר. הוא היה סבו של הרב יוסף שלום אלישיב.
כתב את הספרים בשם "לשם שבו ואחלמה". הספרים מסבירים רעיונות של הקבלה. הם מתחלקים לחלקים, ביניהם הקדמות ופירושים על ספרים קבליים. אחרי מותו יצאו גם גליונות ומחברות שלו.
הוא תמך בגישה שמחברת את הקבלה למקורות הישנים. לפעמים לא הסכים עם קבלות אחרות, והיה מווכח עם חלק מהרבנים.
תגובות גולשים