שלמי חגיגה

קורבן שלמי חגיגה הוא אחד משלושת הקורבנות שמביאים ישראל בפסח, שבועות וסוכות. "שלמי חגיגה" הוא סוג של קורבן שלמים, כלומר קורבן שמוקדש כולו לה׳ ולציבור.

גברים חייבים להביאו; נשים פטורות. ילדים בתורה פטורים, אך חכמים תקנו שגם הם יביאו. יש שתי דעות על הגיל: לפי בית שמאי הילד חייב אם יכול לרכוב על כתפי אביו, לפי בית הלל אם יכול לאחוז בידו של אביו. חולים, זקנים ובעלי מומים פטורים.

הקורבן נביא ביום טוב הראשון של החג, אך מי שאיחר יכול להביאו בימים אחרים של החג. בפסח אפשר להביאו בכל אחד משבעת ימי החג, בסוכות גם ביום השמיני, ובשבועות אפשר להביאו בכל אחד מששת הימים שאחריו. מביאים קורבן פעם אחת בחג, ולא בכל פעם שנכנסים לבית המקדש. אפשר להביא פר, כבש או עז, זכר או נקבה. בתורה אין שיעור מינימלי, אך חכמים קבעו ערך מינימלי: לפי בית שמאי מעה אחת של כסף, ולפי בית הלל שתי מעות. הקורבן מתחלק לשלושה חלקים. פרטי הדין מופיעים במסכת חגיגה.

יש סוג נוסף שנקרא חגיגת ארבעה עשר, שמביאים ביום ה־14 בניסן עם קורבן הפסח. היא אינה חובה. مقصדה להוסיף אוכל כדי שאוכלי קורבן הפסח יאכלו בשובע ולא מרעב.

שלמי חגיגה הוא קורבן שמביאים בימי חג כמו פסח, שבועות וסוכות. קורבן שלמים הוא קורבן שכלו נועד לה׳ ולעם.

גברים חייבים להביאו. נשים בדרך כלל לא חייבות. ילדים בתורה פטורים, אבל החכמים אמרו שגם הם יביאו. יש שתי דעות על גיל החייב: אחת אומרת ילד שיכול לרכוב על כתף אבא, והשנייה ילד שיכול לאחוז ביד אבא. חולים וזקנים פטורים.

מומלץ להביא ביום הראשון של החג. אם מאחרים, אפשר להביא בימים אחרים של החג. מביאים את הקורבן פעם אחת בחג. אפשר להביא פר, כבש או עז. חכמים קבעו ערך מינימלי לכסף. הקורבן נחלק לשלושה חלקים. חוקי הקורבן נמצאים במסכת חגיגה.

יש קורבן נוסף שמביאים ב־14 בניסן יחד עם קורבן הפסח. הוא לא חובה. עושים אותו כדי שאוכלי הפסח יאכלו בשובע ולא מרעב.