שמואל

שמו שמואל, בנו של אלקנה וחנה. הוא נחשב לנביא ומנהיג של עם־ישראל בסוף תקופת השופטים. תפקידו היה לעבור בין הערים, לשפוט את העם ולשאת קול רוחני חזק עד לתחילת המלוכה בישראל, בין תקופת עלי הכהן ועד עליית שאול ודוד.


בכתובות שונות מוזכר שמואל כשייך למשפחת לויים ולעתים כ"אפרתי". פירושים מסורתיים טוענים שמשפחתו מלווים שנחיה בנחלות שבטים אחרים, והסבר מודרני סבור שחיבורי יוחסין נוצרו מאוחר יותר כדי להצדיק שירות במקדש. כינוי האפרתי מקשר אותו גם למסורת בית לחם ולמשפחת ישי.


חנה, אמו, הקדישה את שמואל לעבודה דתית עוד לפני לידתו. הוא גדל במשכן שילה אצל עלי הכהן. המשכן הוא מקום פולחן קדום, דומה לאוהל קדש שבו התקיימו עבודות הקרבנות.

לפי המסופר, שמואל הוקדש כנזיר. נזיר הוא אדם שהוקדש לאלוהים והוא נמנע מגזיזת שיער ולעתים מנגיעות טמאה. המסורת והמגילות העתיקות תומכות בתיאור זה.

בלילה, כאשר ישן במשכן, קרה לו שיחה עם האל. בהתחלה חשב שמי שקורא לו הוא עלי, אך אחרי הדרכה הבין שה' קרא לו. מאותו רגע החל להתקבל עליו תפקיד הנביא, נשיא רוחני שמקבל מסרים מאלוהים.

לאחר מותה של משפחת עלי במלחמה בפלשתים, שמואל ירש את מנהיגות העם. בתקופת שלטונו הוא שילב בין מנהיגות רוחנית לבין שיפוט ופיקוח דתי.


שמואל המליך את שאול ואת דוד. בתחילה הוא התנגד לרעיון של מלך אנושי, כי חשב שהדבר מסיר את שלטון ה'. בסופו של דבר, בהוראת ה', הוא משח את שאול למלך, ולאחר מכן את דוד.

במערכת היחסים בינו לבין שאול יש מורכבות רגשית: בתחילה תמיכה והוראה, ובהמשך קונפליקט, הדחה ועימותים. שמואל מבקר את שאול בגלוי, ואף נותן סימנים נבואיים לשינוי גורלו של המלך.

בניו של שמואל, יואל ואביה, שימשו כשופטים בבאר שבע. הם לקחו שוחד והטו משפט. זאת הסיבה שבגללה העם ביקש מלך שינהל את העניינים כעמי האומות.


שמואל נפטר סמוך לסוף תקופת שאול. נקבר ברמה, עירו. מאוחרת יותר זוהה מקום הכינוי כנבי שמואל, ובימים אלו נוהגים להגיע להתפלל במקום.


לאחר מותו, המסופר מציין שאול פנה לבעלת אוב, מכשפה ששימשה להעלות רוחות מתים, כדי לקרוא את רוח שמואל. לפי הסיפור, הרוח בזעף מבשרת לשאול על נפילתו ועל מסירת המלוכה לדוד. חלק ממסורת חז"ל רואה הפיכה טבעית בין האבל לדמות הפייסנית במפגש האחרון הזה.


סיפור המעיל הוא סמל מרכזי. כאשר שאול לא מילא צו אלוהים, שמואל אמר ששאול נפסל לממלכה. שאול תופס את מעילו של שמואל והוא נקרע. שמואל רואה בקרע זה סימן לקרע שיתרחש בממלכה, תיאור שמיוחס גם לנבואות אחרות על חלוקת המלוכה.


קיימים קווי דמיון בין שמואל לשמשון: שניהם הוקדשו מבטן והיו נזירים. שניהם נולדו לאם שהיה בה נס הריון. גם האויבים המרכזיים בשניהם הם הפלשתים.

עם זאת יש הבדלים מהותיים. שמשון היה גיבור של כוח פיזי ובודד, בעוד שמואל פעל כמנהיג רוחני, קרא לתשובה לאומית והנהיג את העם דרך תפילה, קורבנות ושיפוט ציבורי.


חז"ל מעריכים את שמואל גבוה בין הנביאים, לצד משה ואהרון. הם רואים בו מנהיג רוחני אידיאלי, לעתים משווים את גדולתו לזו של דמויות נוספות בתנ"ך.


הרמב"ם פחות מהלל את כל תכונות הנביאים. במקרה של שמואל הוא מבקר תכונת פחד שהשפיעה עליו, למשל חששו לפעול מול שאול.

שמואל היה ילד של חנה ואלקנה. אמו הבטיחה שיעבוד את ה' כל חייו. הוא גדל במשכן שילה אצל עלי הכהן. משכן הוא אוהל מקודש שבו היו עושים תפילות וקורבנות.


מספרים שהוא ממשפחת levים. יש גם אזכורים שקראו למשפחתו אפרתי. זה קישר אותו לבית לחם ולמשפחת ישי.


חנה הקדישה את שמואל למדתי אלוהים עוד לפני לידתו. שמואל היה נזיר. נזיר זה אדם שמוקדש לאלוהים ולא גוזר את שערו.

בלילה שמואל שמע קול שקרא לו. אחרי כמה פעמים הוא הבין שאלוהים מדבר אליו. מאז הוא התחיל לנבא ולהדריך את העם.

הוא עבר בערים, פתר מחלוקות של אנשים ולימד את תורת ה'. בניו לקחו שוחד ולא עשו משפט צודק. בגלל זה העם רצה מלך.


שמואל משח את שאול למלך. אחר כך הוא משח את דוד. בהתחלה הוא לא רצה שיש מלך, כי רצה שה' ינהיג את העם.


כששאול לא קיים צו אלוהים, שמואל אמר שהמלוכה תעבור. שאול נגע במעיל של שמואל והוא נקרע. הקרע סימל שמשהו ייקרע בממלכה.


כשהמצב קשה, שאול הלך לבקשת עזרה מבעלת אוב. היא העלתה רוח שמישהו זיהה כשמואל. הרוח אמרה לשאול שהוא יובס במלחמה.


שמשון ושמואל דומים: שניהם הוקדשו עוד בבטן והיו נזירים. אבל שמשון נלחם בידיו, ושמואל פעל בתפילה ובמנהיגות רוחנית.


שמואל מת ונקבר ברמה, העיר שבה גר. במקום הזה יש מקומות שאנשים מבקרים ומתפללים.


חכמי ישראל ראו בו אחד מהנביאים הגדולים, לצד משה ואהרון.