שמואל בק (צייר)

שמואל בק (נולד ב-12 באוגוסט 1933) הוא צייר יהודי ידוע. בצעירותו חי ויצר בישראל. כיום מתגורר ויוצר בארצות הברית.


נולד בווילנה למשפחה חילונית ובגיל צעיר גילה כישרון בציור. בתקופת השואה חווה את הזוועות: ב-1941 נשלח לגטו וילנה (אזור שבו רוכזו יהודים בכוח). בגיל תשע קיימה שם תצוגת ציוריו הראשונה. מאוחר יותר הועבר למחנה עבודה בשם HKP (מחנה שבו אילצו לעבוד) ומשם נמלט יחד עם אמו.

בזכות אחות סבו שהוטבלה לנצרות קיבלו מחסה במנזר בנדיקטיני, שם הסתתרו בעליית הגג. הם חזרו לגטו ב-1943, ובאותה תקופה לקח חלק בתערוכה שהתקיימה שם. ביום חיסול הגטו, 24 בספטמבר 1943, הועברו שוב ל-HKP. שוב נמלטו אל המנזר. אביו נורה בפונאר ביולי 1944, לפני שחרור האזור. בסוף המלחמה נותרו בחיים רק הוא ואמו מתוך קהילה של עשרות אלפי אנשים.

לאחר המלחמה עברו ללודז' ואז למחנות עקורים בגרמניה. ב-1947 צייר את "אם ובנה", ציור המשקף את זכרונותיו מהשואה. באותה שנה ראה דוד בן־גוריון את ציוריו במחנה העקורים.

ב-1948 עלה לארץ ישראל. ב-1952 למד בבצלאל ובשנים 1953, 1956 שירת בצה"ל. בתחילת שנות החמישים עבד כמעטר ציור עבור השבועון "העולם הזה" ועיצב תפאורות לתיאטרון. אחר כך המשיך ללמוד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז. שם התרועע עם הצייר דוד רקיע והציע לו להחליף את שמו.

בין 1959 ל-1966 שהה באיטליה, שם פיתח סגנון של סוריאליזם פיגורטיבי. משמעות המונח: ציורים שמציגים דמויות או עצמים ברורים בתוך סצנות חלומיות או לא מציאותיות. השפעת השואה ניכרת בעבודותיו.

בק נדד בין מדינות רבות עד שמצא מקום קבע במסצ'וסטס ב-1993. אחרי מלחמת ששת הימים פרסם אלבום בשם "רישומי מלחמה" עם רישומי פחם שחורים-לבנים. הוא סייר בשדות הקרב ועיבד את הצילומים לאובייקטיביות ויזואלית בסטודיו שלו.

בחודש דצמבר 2006 הוצגה ב"יד ושם" תערוכה רטרוספקטיבית בשם "מסע ומשא" שבה הוצגו 115 יצירות שלו ויצא אלבום בעריכת יהודית שן-דר. נכון ל-2024 יצר יותר מ-10,000 ציורים שהוצגו במאות תערוכות ברחבי העולם.

בחיים האישיים היה נשוי לאנה ולהם נולדו שלוש בנות. אשתו השנייה היא ג'וסי, פסיכיאטרית. הוא בן דוד של המשוררת רונית יוכל חיטין.

שמואל בק נולד ב-1933 בעיר וילנה. הוא צייר יהודי מוכשר. היום הוא חי בארצות הברית.


כשהיה ילד הוא גר בגטו וילנה. גטו הוא מקום שבו אסרו על היהודים לצאת. בגיל תשע הציג בק את הציורים הראשונים שלו. אחרי זה לקחו אותו למחנה עבודה. מחנה עבודה הוא מקום שבו חייבו אנשים לעבוד קשה.

הוא וימו קיבלו מחסה במנזר בנדיקטיני. מנזר הוא בית שבו חיים נזירים. אביו נרצח בפונאר ב-1944. בסוף המלחמה שרדו רק הוא ואמו.

אחרי המלחמה עבר ללודז' ואז למחנה עקורים בגרמניה. ב-1947 צייר ציור בשם "אם ובנה". דוד בן־גוריון ראה אז את ציוריו.

ב-1948 עלה לארץ. ב-1952 למד בבצלאל, שם למדו אמנות. אחרי שירות בצבא המשיך ללמוד אמנות בפריז. בשנות ה-60 חי באיטליה ופיתח סגנון ציור שמשלב דמויות ברורות ודמיונות כמו בחלום. השואה נראית בהרבה מציוריו.

הוא עבר לגור במספר מדינות ולבסוף עבר למסצ'וסטס ב-1993. אחרי מלחמת ששת הימים פרסם ספר רישומים שחורים-לבנים שנקרא "רישומי מלחמה". ב-2006 הוצגה תערוכה גדולה ביד ושם עם 115 יצירות שלו.

עד 2024 צייר יותר מ-10,000 עבודות שהוצגו בעולם. יש לו שלוש בנות. אשתו השנייה היא ג'וסי, שהיא רופאה פסיכיאטרית. הוא בן דוד של המשוררת רונית יוכל חיטין.