שמואל קופמן

שמואל (שמוליק) אשר קופמן (אבן שמואל) (2 ביולי 1927, 2 במאי 1947) היה לוחם בפלמ"ח (יחידת הלוחמים של היישוב היהודי לפני קום המדינה).


נולד בתל אביב והונצח בעיקר כארוסה של הטייסת זהרה לביטוב. השניים הכירו בקיבוץ עין חרוד, עברו יחד קורס מפקדי כיתות ושירתו כמפקדי כיתות בפלוגת הפלמ"ח בעין חרוד. הם התארסו ותכננו להשתחרר מהפלמ"ח, להתחתן וללמוד בארצות הברית.

ביום שחרורם, ב־2 במאי 1947, קראו לקופמן להחליף מפקד כיתה חולה באימון השלכת רימוני נפץ. במהלך האימון התפוצץ רימון בידי אחד הלוחמים. שלושה לוחמים נהרגו, וקופמן היה בין ההרוגים.

הובא למנוחות בהר הזיתים. נשיא הוועד הלאומי, יצחק בן־צבי, היספיד אותו. זהרה לביטוב ערכה לצדו ספר זיכרון שכלל כתביו, אך נפטרה לפני שהספר יצא לאור. בי"א באדר תש"י הונחה אבן פינה למצבת זיכרון בקיבוץ צובה.

סיפור אהבתם ומותם הטרגי הוצג בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות" (1980). המחזה "שמוליק של זהרה" הועלה ב־1981. בשנת 2003 פורסם ספר נוסף על זהרה ועל נסיבות מותם, וב־2004 נערך כנס הנצחה בקיבוץ גבע לזכרם.

אביו, יהודה אבן שמואל, תרגם לעברית את ספר הכוזרי והקדיש את התרגום לזכרו. אחותו הגדולה הייתה המדענית ברוריה קופמן.

שמואל (שמוליק) אשר קופמן (2.7.1927, 2.5.1947) היה לוחם בפלמ"ח. פלמ"ח, קבוצה של לוחמים לפני הקמת המדינה.


שמוליק נולד בתל אביב. הוא הכיר את זהרה לביטוב בעין חרוד. הם התארסו ורצו להתחתן וללמוד בחו"ל.

ביום השחרור שלהם מהפלמ"ח, ב־2 במאי 1947, קראו לשמוליק להחליף מפקד באימון שבו משליכים רימונים. במהלך האימון רימון התפוצץ. שלושה לוחמים נפצעו קשה ונפטרו, כולל שמוליק.

קברו בהר הזיתים. זהרה עזרה להכין ספר עם כתביו, אך היא לא זכתה לראות אותו יוצא לאור. הונחה אבן פינה לזכרו בקיבוץ צובה.

הסופרת דבורה עומר כתבה עליהם ספר בשם "לאהוב עד מוות". אביו, יהודה, תרגם ספר ישן והקדיש אותו לזכרו. אחותו ברוריה הייתה מדענית.