יד אבשלום

'''יד אבשלום''' היא מצבה גדולה בנחל קדרון, בין הר הזיתים להר הבית. היא עומדת לצד מבנים קבריים בולטים אחרים, כמו קבר זכריה וקבר בני חזיר. המסורת הקושרת אותה לאבשלום, בנו של דוד המלך, אינה עומדת בעדויות הארכאולוגיות. המחקר מתארך את הקבר לתחילת המאה ה-1 לספירה, ומחברו אפשרי של הקבר הוא המלך אגריפס הראשון, לפי גבריאל ברקאי.



המצבה נחצבה מתוך המצוק, כך שצד אחד חשוף והיתר מוקפים בסלע האם. מפריד ביניה לבין המצוק מעין פרוזדור בעובי 2.5, 3 מטרים. שתי היחידות העיקריות של המצבה יוצרות גובה כולל של כ-19.7 מטרים: חלק תחתון חצוב בסלע וחלק עליון בנוי מאבני גזית.

החלק התחתון כולל קרפידומה (רצפה מוגבהת בבנייה), סטילובט (בסיס לעמודים) ואלמנטים קלאסיים כגון פילסטרים יוניים. הסבר: פילסטר הוא מוט שטוח בחזית, שנותן מראה של עמוד.

האפריז (פס אופקי מקושט שמתחת לתקרה) בצורתו הדורית מחולק לטריגליפים ולמטופות, ובאחד האלמנטים ניכרת השפעה מצרית של כרכוב (קָרוֹן מעוצב שנדבק לחזית). החלק העליון בנוי מאבני גזית חלקות ומסתיים בגליל ועקביו בחרוט קעור גדול. על ראשו חקוק פרח לוטוס (סמל מצרי). בחלקים מסוימים ניכרו חורים ובריח שנוספו בתקופה הביזנטית, כשהנזירים השתמשו במבנה.


הכניסה נמצאת בצד הדרום-מזרחי. מדרגות יורדות לחדר קבורה חצוב, בעל צורה דמויית קובייה, כשצלעותיו מעט פחות מ-2.5 מטר. בתוך החדר יש כוך (נישה קבורה צרה) ודרגשי אבן בתוך קמרונות, אלה מספיקים לקבורת מבוגרים. הסבר: כוך הוא נישה בסלע שמיועדת להכניס גופה.

בתקרה ובקירות קיימת עיטור מסותת, ובמרכז התקרה חרוט תבליט עגול עם כוכב בעל שמונה קודקודים. בתקופות מאוחרות נחפרו בחורים בתבליט, כנראה כדי להשחיל משקול או להניח כלי תאורה.


המצבה משקפת תכנון וביצוע מדוקדק. בנייתה נעשתה בשילוב של חציבה בסלע ובהצבת אבן חלקית. מבחינת סגנון היא בליל השפעות: דורי ויוני יווני-רומי, אלמנטים מצריים ולעיתים גם עקבות פרסים ונבטים. דמיון למבנה מצרי קרוב מציע שאולי בנאי המקום הושפע מקבר בת פרעה הסמוך.


נוסעים מוקדמים תיארו את המבנה, אך החפירות המערכתיות החלו במאה ה-19 ובמאה ה-20. שארל קלרמון-גנו חפר בשנת 1871 וחילץ אבנים מהחדר הפנימי. בשנת 1924 חפר נחום סלושץ, פינה את סביבות המצבה והקִים גדר. נחמן אביגד חקר את מצבות נחל קדרון בשנות ה-40, וב-1954 פרסם את המחקר המקיף על יד אבשלום.

אביגד תיארך את המצבה לתחילת המאה ה-1 לספירה על סמך הערכה ארכיטקטונית של השילוב בין סגנונות מצריים ויווניים. חוקרים מודרניים כמו עמוס קלונר ובועז זיסו מצביעים על סגנון פרובינציאלי אקלקטי רומי, ומתארכים את המצבה לתקופה 31 לפנה"ס, 68 לספירה, תקופת השושלת היוליו-קלאודית.

בשנת 2000 ג'ו זיאס זיהה בתצלום כתובת יוונית מעל הפתח, מטושטשת מאוד. הכתובת נכתבה כנראה במאה ה-4 לספירה, ומזכירה את זכריה, אביו של יוחנן המטביל. משמעות הממצא היא שהאתר הפך למקום קדוש נוצרי בתקופה הביזנטית.


מסורת יהודית עתיקה מקשרת את המצבה לאבשלום מתנ"ך, אף שאין ראיות ארכאולוגיות שמאששות זאת. יוסף בן מתתיהו הזכיר אתר קרוב לסוף המאה ה-1. במגילת הנחושת מופיע אזכור של מטמון המוטמן ממערב ליד אבשלום.

בימי הביזנטין התגוררו נזירים במקום. הם חקקו כתובות ביוונית על דלת הכניסה, ובהן כתובות שמזכירות זכריה כ"מרטיר" וכתובת שמתייחסת לשמעון הקדוש, דמות שמופיעה בברית החדשה.

נוסעים שונים לאורך הדורות זיהו את המצבה עם דמויות שונות, חזקיהו, יהושפט, שמעון ועוד. מנהג מקומי ועתיק היה להשליך אבנים על המצבה (סקילה). ערמות האבנים הוסרו ב-1924 על ידי משלחת החפירות, אך המנהג נצפה גם במאה ה-20.

המסורת המוסלמית כינתה את המצבה "כובע פרעה" (טנטור פארעון). בתקופות שונות צצו אגדות נוספות, למשל על יד אבן בראש המצבה, אך אין לכך סימוכין במבנה הנצפה כיום.

'''יד אבשלום''' היא מצבה גדולה בנחל קדרון. היא עומדת בין הר הזיתים להר הבית. אנשים קראו לה כך בגלל סיפורים מהתנ"ך על אבשלום, בנו של דוד המלך. אבל החוקרים אומרים שהיא נבנתה הרבה מאוחר יותר, בתחילת המאה הראשונה לספירה.


המצבה נחצבה בתוך סלע. היא בנויה משני חלקים: חלק תחתון חצוב בסלע וחלק עליון מאבנים. הגובה הכולל הוא קרוב ל־20 מטר.

החלק העליון מעוצב עם עיטורים שבאו מסגנונות שונים. יש בו גליל וראש בצורת חרוט. על הראש יש חקוקה אבן בצורת פרח לוטוס. הסבר: לוטוס הוא פרח של המצרים.


בצד יש פתח ומדרגות שיורדות לחדר. החדר הוא כמעט קובייה קטנה. יש בו נישה קטנה שנקראת כוך. הסבר: כוך הוא חור בסלע שבו שמו אדם לקבורתו.


חוקרים חפרו במקום במאה ה-19 וה-20. בשנת 1924 ניקו את המקום וסידרו אותו. נחמן אביגד חקר אותו בשנות ה־40 וכתב עליו ספר חשוב.

בשנת 2000 ראו בתמונה כתובת יוונית מעל הכניסה. הכתובת היא מן המאה ה-4 לספירה. זה מראה שהנוצרים קיבלו את המקום כאתר קדוש בזמנים קדומים.

במהלך הדורות אנשים קישרו את המצבה לדמויות שונות, ונהגו להשליך עליה אבנים. המוסלמים כינו את המקום "כובע פרעה". לעיתים סיפרו סיפורים על יד אבן בראש המצבה, אבל אין הוכחה לכך.