נימפאה לבנה.
שמורת חולה היא שמורת טבע בדרום עמק החולה. השמורה הוקמה במהלך ייבוש אגם החולה וביצותיו, כדי לשמר ולשחזר חלק מהסביבה הייחודית של האגם. השמורה נמצאת מצפון ליסוד המעלה, במקום שהיה בעבר החלק הצפון־מערבי של האגם. זו שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, והמאבק הציבורי להקמתה הוביל לייסוד החברה להגנת הטבע. השמורה מוכרת גם כ"אתר ראמסאר", לפי אמנת ראמסאר, הסכמה בינלאומית לשימור בתי גידול לחים.
לפני הייבוש אגם החולה וביצותיו היו בית למגוון גדול של צמחים ובעלי חיים. בתחילת שנות ה‑50 תוכננו ויובשו האגם והביצות, ובתגובה התארגנו חובבי טבע ומדענים כדי לשמור חלק מהשטח לצרכי מחקר והדגמה. ב‑1954 נוסדה החברה להגנת הטבע. ב‑6 ביוני 1956 הושארו כ‑4,300 דונם משטח האגם לשמורה. ב‑26 בנובמבר 1964, אחרי חקיקת חוק הגנים ושמורות הטבע, הוכרזה החולה כשמורת הטבע הראשונה על פי החוק. בניהול השמורה נרשם מעבר מקרן קיימת לישראל לרשות שמורות הטבע ב‑1968.
השמורה לא שימרה בדיוק את המצב הטבעי שהתקיים קודם. במקום זאת בנו סוללות עפר ויצרו אגם מלאכותי אחרי ניקוז המים המקוריים. תוכננו אגם של כ‑2,000 דונם בעומק 2, 3 מטרים, אבל בגלל חילחול ואובדן מים נותר רק אגם קטן ועומקו כ‑60 ס"מ. שאיבת מי המעיינות והזרמת מי בריכות דגים מזהמים פגעו באיכות המים וביצורים בעלי זימים. שטחים שהיו אמורים להיות ביצה נתקעו בכיסוי צפוף של קנה מצוי, מה שמנע צמחים אחרים להתפתח. כדי לבלום את הקנה הביאו ג'מוסים לצורך רעייה.
בשנת 1971 החלו נסיונות לשקם את השמורה: חידוש סוללות ובניית מאגר לשיפור איכות המים. השיקום הצליח חלקית בלבד. מינים פולשים, ובעיקר שפמנונים (מכרסמים מים) ופגיעות מהזנה מזוהמת, המשיכו להוות בעיה. ב‑1999 יובש האגם במאמץ להקטין אוכלוסיות פולשות ולנסות לשחזר צמחייה מקומית כמו גומא ונופרים, אך ניסיונות השתילה נפגעו ממיני חלזונות פולשים ומהנוטריות. שיקום נוסף ב‑2004 התמקד בשיפור כמות ואיכות המים. החל מ‑2005 התחילו להזרים לשמורה מים נקיים מהירדן, מה ששיפר במידה מסוימת את המצב והוביל להתאוששות חלקית של המגוון החי.
בשמורה התגלה ב‑2011 עגולשון שחור־גחון, דו‑חי שהתגלגל כסוג שחשב לנכחד. בשנת 2007 הוציא דואר ישראל סדרת בולים המוקדשת לשמורה ולחי שבה.
תמונות של האגמון, השקנאים וצבי הביצה מציגות את הנופים והחי בשמורה.
נימפאה לבנה.
שמורת חולה היא לשון של טבע בעמק החולה. היא נוצרה כשחלק מאגם החולה יובש. השמורה נשמרת כדי להגן על צמחים ובעלי חיים.
בזמן הייבוש של האגם, אנשים אהבו את הטבע וניסו לשמור מקום קטן. כך נולדה שמורת חולה. זאת הייתה שמורת הטבע הראשונה בישראל. הפעילים הקימו גם את החברה להגנת הטבע. השמורה מוכרת גם כאתר ראמסאר, זאת הסכמה בין מדינות לשמור ביצות.
במקום בנו סוללות ויצרו אגמון מלאכותי. התוכנית הייתה לאגם גדול, אבל בגלל דליפות ומיעוט מים האגם נשאר קטן ושיטחי. מזון וזיהום מבריכות דגים פגעו בדגים וביצור ים. קנה מצוי גדל במקומות רבים ובלם צמחים אחרים. כדי לאכול את הקנה הביאו ג'מוסים.
בשנות ה‑70 ו‑90 ניסו לתקן את השמורה: חיזקו סוללות וניסו לצמצם חיות וצמחים פולשים. ב‑1999 ייבשו חלק מהאגמון כדי לנסות לשקם צמחים כמו נופרים. חלק מהניסיונות נכשלו בגלל חלזונות ונוטריות פולשים. ב‑2005 התחילו להזרים מים נקיים מהירדן, וזה שיפר קצת את המים.
בשמורה נמצאה ב‑2011 צפרדע נדירה (דו‑חי) שחשבו שכבר לא קיימת. ב‑2007 הוצאו בולים עם חיות מהשמורה.
יש תמונות של אגמון, שקנאים וצבי ביצה שמראים איך המקום נראה.
תגובות גולשים