שמורת עין אפק

שמורת עין אפק נמצאת בעמק זבולון, מזרחית לקריית ביאליק. השמורה כוללת את המעיינות וביצות מקור נחל הנעמן, וגם את האתר הארכאולוגי תל אפק. הוכרזה כשמורת טבע ב-1979 ומשתרעת על כ-660 דונם. ב-1996 הוכרה כאתר ראמסאר, לפי אמנת ראמסאר לשימור בתי גידול לחים.

התיישבות במקום החלה כבר בתקופה הכלקוליתית, ובתקופת הברונזה נוצרה כאן עיר נמל כנענית. בתקופות מאוחרות יותר נבנו על התל מבנים צלבניים, ובאזור פעלו טחנות קמח חשובות שהניעו מים. מסדרי ההוספיטלרים והטמפלרים נלחמו לעתים על השליטה במים ובטחנות. בתקופה העות'מאנית המקום כונה "כורדאני".

ב-1924 רכשה הקרן הקיימת לישראל את טחנת הקמח והסביבה. במקום פעלו בריכות גידול דגי קרפיון. ב-1946 עבר לקיבוץ אפק להתגורר במבנה הטחנה. כיום טחנת הקמח הופכת למוזיאון אתנוגרפי ותצפית על העמק פתוחה בראש התל. בהמשך נבנתה בסמוך שכונה חדשה בשם "נאות אפק".

הביצות בשמורה הן שריד לביצות רחבות שהקיפו פעם כ-20,000 דונם באגן נחל הנעמן. בסקר בריטי מ-1920 תועדו 35 נביעות מעיינות. נכס זה נוקז לתעלות שבונות את נחל הנעמן, הזורם כ-9 ק"מ לים.

בין 1937 ל-1939 יובשו חלק מהביצות כדי לצמצם יתושים נשאי מחלות. החל מ-1960 נשאבו במרחב מים לשימוש חקלאי ותעשייתי. שאיבה מופרזת ייבשה מעיינות רבים והקטינה את שפיעת המים מ-50 מלמ"ק (מלמ"ק = מיליון מטרים מעוקבים) לשמונה פעמים פחות, עד כ-2 מלמ"ק בשנה. בשנים יבשות עורכים חפירות להעמקת מאגרי המים ומזרימים מים מקידוחים כדי לשמור על אוכלוסיות הצמחים והחיות.

היונק הבולט הוא תאו המים (בורון מים), שאולץ לשמור על שטחי האחו על ידי רעייה. ב-1991 הובאו פרטים משמורת החולה לשמירה על המבנה האקולוגי. בנוסף יש שמורות מים חיים של חתולי ביצות, נוטריות, שועלים מטבחיים (תן זהוב), חזירי בר ונמיות.

עופות מים רבים מצויים כאן, כגון אנפת לילה, לבנית ושלל מגלנים. יש גם ציפורי שיר כמו צופיות ובולבול צהוב שת. זוחלים כוללים צבי ביצה וצבים רכים. בדגים נפוצים קרפיון, גמבוזיה ומינים אחרים, וכן סרטנים וחרקי מים.

בצמחיית השמורה בולטים סוף מצוי, ערברבה, קנה ושיחים לחופיים. בעבר כיסו את המים צמחי נוי כמו נופר צהוב, נורית מים ונימפאה כחולה. צמחי המים האלה התרדמו במידה רבה, והנימפאה התכולה הושבה חלקית ממקורות קרובים כדי לשקם את האיזון הטבעי.

שמורת עין אפק נמצאת מזרחית לקריית ביאליק. יש בה מעיינות, ביצות ותל עתיק בשם תל אפק. השמורה הוכרזה בשנת 1979. היא גדולה וכיסוי המים שלה חשוב לחיות ולצמחים.

לפני אלפי שנים אנשים גרו כאן. בתקופת הצלבנים בנו טחנת קמח גדולה שהשתמשה במים. הטחנה שוקמה והיום היא מוזיאון קטן. בתחילת המאה ה-20 היו כאן בריכות דגים של קרפיון.

פעם היו כאן ביצות ענק. בין 1937 ל-1939 חלק מהביצות יובשו כדי להילחם במחלות מיתושים. בשנים מאוחרות יותר שאבו מים מהמעיינות, והמים היום פחותים. בשביל לעזור לשמורה חופרים ומחזירים מים במידת הצורך.

יש בשמורה תאו מים גדול. ב-1991 הובאו כמה פרטים לשמור על שדות האחו. עוד חיים כאן ביצים, נוטריות, חזירי בר ושועלים. מסביב למים עופות כמו אנפות וצלפיות. יש גם צבים ודגים כמו קרפיון.

צומחים פה סוף, קנים וערברבות. בעבר גדלו גם נופים כמו נופר צהוב ונימפאות כחולות. היום חלק מצמחי המים ירדו, ומדבירים ושוקמים את הצמחייה כדי שהחיות יחיו טוב.