שמעון

שמעון הוא דמות מקראית. הוא הבן השני של יעקב ולאה. ממנו נולד שבט שמעון.

לאה בחרה לו את השם שמעון. מפרשים שונים (כגון הספורנו) קושרים את הבחירה הזו לרגשותיה של לאה כלפי יעקב ולתפקיד ששמה משקף.

שמעון ולוי נקשרו לאירוע בשכם, שבו נקמה המשפחה על מעלליו של שכם בן חמור כלפי דינה בת לאה. הם הרגו את שכם ואת הגברים בעיר. יעקב חשש מתגובת השכנים, אבל שמעון ולוי טענו שהמעשה נבע משמירת כבוד המשפחה.

אצל המסורת מופיע שמעון כאחד שהשליך את יוסף לבור. לפי המסורת, יוסף לקח את שמעון כשבני יעקב ירדו למצרים, והוא אף נרשם בין האסורים שנלקחו לעיניהם.

יעקב מנבא לשמעון וללוי כי אופיים הסוער יביא לפיזור ולחוסר אחידות. הפסוק מתאר אותם ככלי חמס וחמור מאוד. המשמעות ההיסטורית של הברכה היא ששבט לוי התפזר בין שבטי ישראל, ושבט שמעון קיבל נחלה בתוך נחלת יהודה.

יש מסורות שונות לגבי לידתו ותמותתו של שמעון. סדר עולם רבה מספר על לידתו בזמן שהותו של יעקב בחרן. ילקוט שמעוני וספרים מדרשיים אחרים נוקבים בתאריכים ובגילים שונים למותו.

מקום קבורתו של שמעון אינו מוסכם. יש מסורות שממקמותו בחברון ובארץ ישראל, ויש זיהויים מאוחרים יותר בעורף ארבל, במצרים ובמקומות נוספים. רשימת הזיהויים ארוכה ומשתנה לפי תקופות ומקורות.

שמעון הוא דמות בתנ"ך. הוא בנם של יעקב ולאה. ממנו יצא שבט שמעון.

לאה קראה לו שמעון. היא ראתה בו נחמה.

שמעון ולוי כעסו בגלל מה שקרה לדינה. הם תקפו את שכם ואת אנשי העיר. יעקב פחד מהתגובה של השכנים.

שמעון היה בין אלה שהשליכו את יוסף לבור. אחר כך יוסף נמצא במצרים.

יעקב אמר ששמעון ולוי הם אנשים קשים ולוחמניים. לכן שבט לוי התפזר בין שבטי ישראל. שבט שמעון קיבל נחלה בתוך נחלת יהודה.

לא ברור איפה שמעון קבור. יש כמה מסורות שמציעות מקומות שונים, כולל חברון וארץ ישראל.