שעם

שעם הוא חומר עצי, נקבובי (עם חורים קטנים) וגמיש, שמקורו בקליפות אלון השעם (Quercus suber). רוב השעם בעולם מופק בפורטוגל. הגמישות ואי־חדירות לנוזלים הופכות אותו מתאים לאטמים ולפקקי בקבוקים; כ־60% מהשעם מנוצל לייצור פקקים לבקבוקי יין. הצפיפות הנמוכה הופכת אותו גם למתאים למצופים דיג וליריעות לשימוש בריצוף וללוח מודעות. ידוע על שימוש בשעם כבר לפני כ־2,600 שנה על ידי האטרוסקים באיטליה.

פעילי סביבה תומכים בתעשיית השעם כי היא מבוססת על משאבים מתחדשים ותוצריה ניתנים למחזור. קילוף הקליפה אינו פוגע בעץ עצמו: הקליפה מתעבה כל שנה בכמה מילימטרים עד לעובי של 2, 5 ס"מ. כל עץ מקולף רק פעם בעשור, ומקבל זמן להשתקם בין הקילופים. עץ השעם חי בסביבות 150 שנים, לכן ניתן לקצור ממנו כ־15 פעמים במהלך חייו. הביקוש לשעם עולה עם גידול מכירות היין, ולכן שעם איכותי וגמיש נחשב יקר. ביינות זולים משתמשים לעיתים בפחות איכות או בפקקים סינתטיים, בפקקי פלסטיק או בברגים מתכתיים. פקקים סינתטיים לא מתייבשים ולא מתכווצים; לכן בקבוקים עם פקקים כאלה אינם חייבים להיות מאוחסנים בשכיבה.

לאחר שהעץ מגיע לגיל עשר, בסוף החורף ובאביב תאי השכבה החיצונית של הגזע מתים. תאים חדשים מעורבתים במקומם, והתהליך יוצר שכבה עבה של קליפה שמתנתקת. את הקליפה אוספים על ידי ניסור מעגלי בחלק העליון והתחתון של האזור המיועד, ואז מושכים את הקליפה ביד או בכוח. לאחר הקילוף חותכים כמה ענפים בתחתית הכתר כדי לעודד צמיחה מחודשת של הקליפה.

הקליפות שואבות מתייבשות במשך כ־שישה חודשים. לאחר הייבוש הן מבושלות בחום של כ־120 מעלות. כאשר הקליפות נשמרות בשלמותן מייצרים לוחות שעם בעובי של עד 10 ס"מ, ואותם חותכים למוצרים כמו פקקים וקישוטים. שאריות וחתיכות קטנות שמופרות בתהליך מומסות ונלחצות שוב לייצור מוצרים מרוכבים.

שעם הוא קליפה מיוחדת של עץ שנקרא אלון השעם. נקבובי פירושו שיש בה חורים קטנים. היא גם גמישה כלומר נמתחת קצת. רוב השעם מגיע מפורטוגל.

השעם טוב לפקקים של בקבוקים. כ־60% מכל השעם בעולם הולך לפקקי יין. בגלל שהוא קל, עושים ממנו גם מצופים לדייג ולוחות וריצוף לבית.

עצי השעם חיים הרבה שנים, בערך 150 שנים. לוקחים את הקליפה רק כל עשר שנים. כך העץ נשאר בחיים ומחדש את הקליפה. אנשים משתמשים בשעם כבר לפני כ־2,600 שנה.

כשהעץ גדול מספיק, הקליפה מתחילה להתנתק. חותכים מסביב ומשחררים את הקליפה. לוקחים גם כמה ענפים כדי שהקליפה תצמח מהר יותר.

את הקליפות מייבשים כחצי שנה. אז מבשלים אותן בחום. אם הקליפה נשארת שלמה חותכים ממנה פקקים. החתיכות הקטנות עובדות שוב לחומרים אחרים.