שפלת יהודה

שְׁפֵלַת יְהוּדָה (הַשְּׁפֵלָה) היא רצועת ארץ בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה כוללים במזרח את הרי יהודה, במערב את המעבר למישור החוף, בצפון־מזרח שולי הרי שומרון ואפיק נחל איילון, ובדרום את צפון הנגב. אורכה כ‑55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ‑10, 15 ק"מ וגובהה נע בין 20 ל‑460 מטר מעל פני הים.

האקלים משתנה מצפון לדרום: בצפון קריר ולח יותר ובדרום יבש ופחות גשום. כמות המשקעים יורדת מדרום לצפון, וכמות ממוצעת נעה מ‑250 מ"מ בדרום עד כ‑500, 600 מ"מ בצפון. בקיץ בדרך כלל חם יותר מהחוף, כי רוח הים כמעט אינה מגיעה, אך הלחות נמוכה יחסית.

המאפיין הבולט של השפלה הוא סלעיה הרכים. מרבית השפלה בנויה מקירטון (סלע רך מעורב בחרסית וגיר), שמעליו נמצא קרום קשה של גיר הנקרא נארי. זאת בניגוד להרי יהודה, המבוססים על אבני גיר וקשה. בין הנחלים הבולטים עוברים בשפלה נחל שקמה, נחל האלה, נחל לכיש ונחל שורק.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך. השפלה הגבוהה במזרח מורכבת מגבעות מעוגלות ונחלים המתפתלים בינהן; סלעיה קירטוניים והצמחייה אופיינית של חורש ים תיכוני. השפלה הנמוכה במערב נמוכה יותר (עד כ‑250 מטר), נופה מתון וקרקעות הסחף המקומיות מתאימות לחקלאות.

בעבר חייהן של חיות גדולות היה נפוץ באזור; מקורות היסטוריים מציינים דובים, חזירי בר וצבאים. היום חיות הבר נדחקו על ידי חקלאות, ציד ופגיעה בבתי הגידול. עדיין ניתן למצוא חזירי בר, צבועים, עדרי צבאים ולעיתים זאבים ועופות דורסים.

מרבית השטח מיוער בחורש ים תיכוני, עם חרוב ואלת מסטיק ולעתים אלון מצוי. השפלה פורחת בחורף ובאביב; פרחים בולטים הם כלנית מצויה, רקפת מצויה ותורמוס ההרים.

בשלהי תקופת הברונזה התגבשו בשפלה ערים גדולות. ערי מופת כוללות את לכיש בדרום, ירמות במרכז וגזר בצפון. כתבים מצריים ומכתבי אל‑עמארנה מזכירים יישובים אלה עוד לפני תקופת המקרא. בעיני התושבים הקדומים השפלה נחשבה לאזור חקלאי ועשיר, ולכן שם צמחו מרכזים עירוניים חשובים.

בתקופות שונות שלטו בשפלה כנענים, פלשתים ושבטים ישראליים כמו דן ויהודה. לאחר מכן התקיימו השפעות אדומיות ופיניקיות, ובתקופת החשמונאים נכבש האזור על ידי יוחנן החשמונאי. המלך הורדוס נולד בעיירה מרשה שבשפלה והיה ממוצא אדומי-גיר.

במרד בר‑כוכבא שימשה השפלה מעוז מרכזי למורדים. המסלע הרך עזר לצופרים ולחופרים להכין מערכות מסתור תת‑קרקעיות, ומערכות אלה הכילו מחלות ומקלטים לאוכל ולמים. המרד הושמד לבסוף, וחלקים מהאזור התרוקנו מאוכלוסייה יהודית.

בתקופה הרומית והביזנטית פעלו בעירי המחוז אממוס (אמאוס) וצידוּת בית גוברין, שבית גוברין כלל אמפיתיאטרון גדול. לאורך השנים המשיך להתקיים שילוב של אוכלוסיות שונות.

מרבית היישובים ההיסטוריים הוקמו על גבעות הכורכר; הבחירה בגבעות נבעה משיקולי הגנה וייבוש המים בעונות הגשם. היישוב העכשווי בשפלה החל בהתיישבות המודרנית בסוף המאה ה‑19 בחלקה הצפוני, בעוד החלק הדרומי פותח מאוחר יותר.

שפלת יהודה, או בקיצור השפלה, היא רצועת ארץ בין הרי יהודה למישור החוף. היא ארוכה כ‑55 ק"מ וברוחב כ‑10, 15 ק"מ. גובהה נע מ‑20 עד 460 מטרים מעל הים.

האזור בצפון קריר וגשום יותר. בדרום יש פחות גשם. בקיץ השפלה חמה יותר מהחוף. רוח הים בדרך כלל לא מגיעה אליה.

השפלה בנויה מסלעים רכים שנקראים קירטון. מעל הקירטון יש שכבה קשה של גיר שקוראים לה נארי. עוברים בה נחלים כמו נחל לכיש ונחל שורק.

החלק המזרחי גבוה וגבעותיו מעוגלות. החלק המערבי נמוך יותר והאדמה שם טובה לעיבוד חקלאי.

לפני שנים חיו כאן חיות גדולות. היום חיות בר שנמצאות בשפלה הן חזירי בר, צבועים ולעיתים צבאים. יש גם עופות דורסים.

ברוב השטח גדל חורש ים תיכוני. עצים שכיחים הם חרוב ואלת מסטיק. באביב פורחות כלניות אדומות, רקפות ותורמוסים כחולים.

לפני הרבה שנים נבנו בשפלה ערים גדולות. העיר הגדולה בדרום הייתה לכיש. כאן התרחשו סיפורים ידועים, כמו עלילות שמשון והקרב של דוד נגד גלית.

במרד העתיק חפרו לוחמים מערות ומחילות כדי להסתתר. מאוחר יותר רוב היישובים עברו שינויים, ובתקופות שונות גרו כאן אנשים שונים.

מאות שנים אחרי, בתחילת ימי ההתיישבות המודרנית בסוף המאה ה‑19, החלו להקים יישובים חדשים בחלק הצפוני של השפלה.