שרפת הרייכסטאג

'''שרפת בניין הרייכסטאג''' אירעה בערב 27 בפברואר 1933, כשלושה שבועות אחרי שמינוי אדולף היטלר לקנצלר (ראש הממשלה) של גרמניה. הייתה זו נקודת מפנה בעלייתם לשלטון של הנאצים, והאירוע נוצל כדי לדכא מתנגדיהם ולבטל זכויות חוקתיות של רפובליקת ויימאר.

בערב השריפה נשמעה התפוצצות והאולם הגדול נהרס. בחצר המבנה מצאו שוטרים את מרינוס ואן דר לובה, הולנדי צעיר. הוא היה קומוניסט -- שייך למפלגה שעברה לאופוזיציה פוליטית -- ונחקר. המשטרה טענה כי הוא הודה בהצתה כדי לעורר מרד פועלים. אחר כך הוגשו גם טענות על קשר קומוניסטי רחב יותר.

הרמן גרינג, איש המנהיגות הנאצית, ניצל את האירוע כדי להורות על מעצרים. הנשיא פאול פון הינדנבורג חתם על צו חירום שנקרא "צו שרפת הרייכסטאג". צו זה ביטל חלקים מרכזיים מהחוקה (החוקה היא החוק העליון של המדינה) ואפשר לממשלה להגביל חופש אישי, חופש הביטוי, חופש העיתונות וההתארגנות. נעשו אלפי מעצרים, רובם קומוניסטים, וגם סוציאל־דמוקרטים וליברלים עצורים.

הבחירות ב-5 במרץ התקיימו כשהנאצים שולטים באמצעי התקשורת ורבים מהיריבים בכלא. הנאצים קיבלו כ-44% מהקולות, ולא את הרוב המוחלט. ב-23 במרץ אישר הרייכסטאג את "חוק ההסמכה". חוק זה העניק לממשלה סמכויות חקיקתיות נרחבות ובפועל אפשר הקמת משטר דיקטטורי.

במרץ נערך משפט בלייפציג נגד ואן דר לובה, מנהיג קומוניסטי ברייכסטאג ועוד שלושה קומוניסטים בולגרים, ביניהם גאורגי דימיטרוב. דימיטרוב ביקש להגן על עצמו והצליח לחשוף סתירות בתיק. רק ואן דר לובה נמצא בעינו־רשמי אשם; הוא הוצא להורג ב-10 בינואר 1934. השאר זוכו או שוחררו בתנאים מגוונים.

הנסיבות המדויקות של ההצתה אינן ברורות עד היום. רוב ההיסטוריונים חושבים שואן דר לובה היה מעורב, אך קשה להאמין שהוא פעל לבדו. יש סברות שהנאצים שכנעו אותו להצית את הבניין, או שהטמינו חומרים דליקים במקום.

האירוע שימש תירוץ חוקי ופוליטי לדיכוי המאבק הפוליטי ולחקיקת חוקים שגרמו להתרופפות הדמוקרטיה. בין אם הנאצים תכננו את הפשע ובין אם לאו, שרפת הרייכסטאג איפשרה להם להציב את הגשם המשפטי והפוליטי שהוביל להקמת משטר נאצי דיכאתי.

'''שרפת בניין הרייכסטאג''' קרתה בלילה של 27 בפברואר 1933. זה היה זמן קצר אחרי שאדולף היטלר הפך לקנצלר, כלומר ראש הממשלה.

בבניין הפרלמנט פרצה אש גדולה. שוטרים מצאו צעיר הולנדי בשם מרינוס ואן דר לובה. הוא אמר שהוא הצית את הבניין. המפלגה הנאצית אמרה שהקומוניסטים הם האשמים.

הממשלה הכריזה על מצב חירום. מצב חירום הוא החלטה שמגבילה זכויות כמו חופש לדבר וחופש העיתונות. רבים נעצרו, בעיקר מתנגדים לנאצים.

היו בחירות בחודש שאחר כך. המפלגה הנאצית לא קיבלה את כל הקולות, אבל אחרי לחצים אישר הפרלמנט חוק שנתן לממשלה כוח רב.

לא ברור בדיוק מי הצית את הבניין. היסטוריונים סבורים שאן דר לובה היה מעורב, אבל ייתכן שהנאצים ניצלו את האירוע כדי לחזק את כוחם. השריפה עזרה לנאצים להחליש את הדמוקרטיה בגרמניה ולשלוט יותר.