תאודור רוסו

תאודור רוסו (1812, 1867)

נולד בפריז למשפחה של חייטים. בילדותו למד בפרבר והכיר שם את הטבע. בנעוריו צייר עם דודו ביער קומפיין, ועבד כמנהל חשבונות במנסרת עצים.

החליט לעזוב את מסלול ההנדסה ולהיות צייר. כבר ב-1831 הציג את "נוף באוברן" באקדמיה לאמנויות יפות (מוסד שמארגן תערוכות ואמידת יצירות). כמה מציוריו נדחו על ידי שופטי האקדמיה, והוא קיבל את הכינוי "הדחוי הגדול".

לאחר 1848 שונו כללי התערוכות, ורוסו התקרב למערכת האקדמית. ב-1849 זכה בפרס ראשון, ובהמשך קבע את מושבו בכפר ברביזון, ליד יער פונטנבלו. על שמו נקראת אסכולת ברביזון (קבוצת ציירים עם סגנון משותף).

ב-1852 קיבל את תואר אביר לגיון הכבוד (תואר כבוד צרפתי). ב-1853 הציג שוב את הציורים שעד אז נדחו, וקיבל שבחים ולפעמים גם ביקורת קשה.

בשנותיו המאוחרות אשתו חלתה במחלה קשה שמשפיעה על המחשבה. ב-1863 חלה בדלקת ריאות בהרי האלפים, ולאחר שחזר לברביזון סבל מנדודי שינה. ב-1867 לקה בשיתוק ובשבץ מוחי, ונפטר בכפר ברביזון בדצמבר אותה שנה.

בין ציוריו שהוזכרו: "נוף באוברן", "פאתי יער קומפיין" ו"שדרת עצי ערמון".

תאודור רוסו (1812, 1867)

נולד בפריז וגדל בפרבר. בילדותו אהב לצאת לטבע ולצייר.

הוא צייר בעיקר נופים. לציירים הראו את עבודותיהם ב"אקדמיה לאמנויות יפות" (מקום שמציג ציורים).

לקראת ההתחלה חלק מציוריו נדחו שם, וקראו לו "הדחוי הגדול". אחר כך עבר לגור בכפר ברביזון ליד היער.

הוא קיבל כבוד גדול מטעם המדינה. אשתו חלתה במחלה שקשורה במחשבות. רוסו חלה כמה פעמים ונפטר בכפרו ב-1867.

ציורים שמוזכרים: "נוף באוברן" ו"פאתי יער קומפיין".