תאוהרי ג'אורג'סקו

סגן ראש הממשלה, שר הפנים ואחראי על תיאום השירותים המיוחדים לביטחון

תאוהרי ג'אורג'סקו (ברומנית: Teohari Georgescu; 1908, 1976) היה פעיל ומנהיג במפלגה הקומוניסטית הרומנית. הוא החל כפועל דפוס, הצטרף למפלגה הלא חוקית בשנות ה‑20 ופעל במחתרת (פעילות סודית נגד המשטר). נעצר כמה פעמים לפני מלחמת העולם השנייה ונכלא.

נולד בבוקרשט במשפחה עובדת. בגיל צעיר עבד בבית דפוס ולמד מקצועות גרפיים. בגיל 18 התייתם מאביו. בשנות ה‑30 השתתף בשביתות ובפעילות מפלגתית חשאית. נעצר מספר פעמים על חלוקת כרוזים ועל פעילות פוליטית.

במהלך שנות ה‑30 והתחלת שנות ה‑40 שימש בתפקידי הנהגה בפעילות המחתרתית של המפלגה. השתמש בכינויים חשאיים ועמד בקשרים ארגוניים של המפלגה. לאחר החזרת החוקה הדמוקרטית ב‑1944 שוחרר ממאסר.

בחסות נוכחות הצבא הסובייטי וזירוז התהליכים הפוליטיים, מונה ב‑1944 לתפקידים במשרד הפנים (המשרד שאחראי על המשטרה והביטחון). ב‑1945 מונה לשר הפנים וב‑1948 גם סגן ראש הממשלה. בתפקידיו אלה היה מעורב בהחדרת קומוניסטים למנגנוני הביטחון והרשויות ובתיאום שירותי הבטחון המיוחדים.

בשליטה הקומוניסטית הנהיג ג'אורג'סקו מדיניות של דיכוי פוליטי שכוללת מעצרים המוניים של מתנגדים, של איכרים שהתנגדו לקולקטיביזציה (העברת אדמות לחקלאות משותפת), ושל חברים לשעבר במפלגות בורגניות. בתקופה זו דווח על אלפי מעצרים ופגיעה בחופש הביטוי ובחוק.

גם כשר הפנים הוא היה מעורב באירועים קשים, כולל מעשי אלימות נגד פוליטיקאים ואישים שנחשדו בהתנגדות. בין השינויים שנעשו גם איסור על הכנסייה היוונית־קתולית והדחת מנהיגי המפלגות ההיסטוריות.

ב‑1951 ארגן ג'אורג'סקו גירוש קבוצות אתניות מאזור הגבול עם יוגוסלביה, שכללו גרמנים אתניים ואוכלוסיות נוספות.

במאי 1952 הדיחו אותו יריביו במפלגה, בראשם גאורגה גאורגיו‑דז', מהנהגת המפלגה ומהמשרות הממשלתיות. בפברואר 1953 נעצר והועמד לחקירות רבות באשמת ״פלגנות״ ו״קשרים עוינים״ (כינויים לאיתור יריבים פוליטיים). הוא עבר חקירות קשות ונחקר תחת לחץ. משפחתו נחשפה ללחצים כדי להוציא ממנו מידע.

ב‑1956 שוחרר מהכלא לאחר מספר שנים, ולא הועמד בסופו של דבר למשפט מלא. לאחר מכן הועבר לעבוד בבית דפוס בו עבד בצעירותו. לאחר מכן, ב־1968, טוהר שמו במסגרת טיהורים שביצע המשטר של ניקולאה צ'אושסקו, וקיבל תוארי הוקרה רשמיים.

לאחר השחרור שב לעבודה אזרחית בבית דפוס ופרש לגמלאות ב‑1963. באפריל 1968 פורסם החלטת טיהור שחזרה והסירה חלק מההאשמות נגדו. בשנות ה‑70 קיבל תארים ואותות הוקרה מהמפלגה. נפטר ב‑1976, ואפרו נטמן באנדרטה רשמית, אך לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי הועבר למקום אחר.

היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה, אמיליה סמואילה, היתה יהודייה במוצאה ופעלה במחתרת הקומוניסטית. בתו הראשונה עלתה לישראל בשנות ה‑80. מנישואיו השניים נולדו לו תאומים. כמה מבני משפחתו החזיקו תפקידים בממשל בשנות ה‑40 וה‑50.

במהלך שנות ה‑60 וה‑70 קיבל ג'אורג'סקו תארים ומדליות על תרומתו, אחרי טיהורו הרשמי ב‑1968.

פרסם נאומים ומאמרים פוליטיים במהלך הקריירה הציבורית שלו.

תאוהרי ג'אורג'סקו (1908, 1976) היה פוליטיקאי רומני. קומוניסטי כאן פירושו: תומך ברעיון של שוויון כלכלי.

נולד בבוקרשט. למד ועבד בבית דפוס. בגיל צעיר הצטרף למפלגה הקומוניסטית, שהייתה אסורה אז. בגלל הפעילות נעצר כמה פעמים.

אחרי 1944 הוא קיבל תפקידים חשובים. משרד הפנים זה המשרד שאחראי על המשטרה. ב‑1945 מונה לשר הפנים. הוא היה גם סגן ראש הממשלה.

בתקופתו נעצרו הרבה אנשים שהחשיבו אותם כאויבים. זה כלל גם אנשי דת ואנשים שלא הסכימו עם השלטון. בזמנים אלה היו גם גירושים של קבוצות אתניות.

ב‑1952 הדיחו אותו מהתפקידים. ב‑1953 הוא נכלא ונחקר במשך שנים קשות. שוחרר ב‑1956.

אחרי השחרור עבד בבית דפוס ופרש ב‑1963. ב‑1968 הרשויות קבעו שהוא חף מרוב ההאשמות. קיבל אותות כבוד בשנים הבאות. נפטר ב‑1976.