תאוקריטוס

תאוקריטוס (ביוונית: Θεόκριτος; נולד בערך בין השנים 315, 305 לפנה"ס, 250 לפנה"ס) היה מחשובי המשוררים ההלניסטים. הוא השפיע רבות על ורגיליוס ובאמצעותו על התפיסה האסתטית של הרנסאנס.


מוצאו נראה כנראה מסיציליה. הוא כתב שירה פסטורלית, שירים על רועים וטבע, שהקדימו וההשפיעו על האקלוגות של ורגיליוס. מבין שיריו הבולטים נכללת האידיליה הפדרסטית 'חגיגת קציר' (פדרסטית: שיר המציג קשר אהבה בין גבר צעיר ובוגר).

תאוקריטוס כתב גם מחזות פואטיים שנקראו "מימות", המתרחשים ברקע כפרי. בנוסף נמצאות ביצירתו שירה אפית ולירית, אך הן בעלות חשיבות פחותה בסך הכול.

יסודות שירתו הם תיאור של טבע רגוע וחיי האדם הפשוט בכפר. הוא בוחן לעתים את הקונפליקט בין היצר (ארוס) ואופי האדם לבין הטבע, ולפעמים מסתיימים סיפורים אלה באופן טראגי.

כמה משיריו נכתבו בניב האיולי, ומספר שירים בוקוליים נכתבו בניב הדורי.

בשנת 1935 פורסם חיבור עיוני על עבודותיו של תאוקריטוס בידי ארתור סנדאואר באוניברסיטת לבוב בפולין.

תאוקריטוס (בערך 315, 250 לפנה"ס) היה משורר יווני. הוא השפיע על משוררים מאוחרים, למשל ורגיליוס.


נראה שהיה ממוצא סיציליה.

הוא כתב שירים פסטורליים. שירים פסטורליים הם שירים על רועים וטבע.

הידוע שבהם הוא 'חגיגת קציר'. זהו שיר על אהבה בין אנשים צעירים.

גם כתב מחזות קצרים שנקראו 'מימות'. הם מתרחשים בדרך כלל בכפר.

בשיריו הוא מתאר טבע רגוע וחיי אנשים פשוטים בכפר. לפעמים הוא מציג גם רגשות חזקים וקשיים.

כמה שירים שלו כתובים בניב האיולי וכמה בניב הדורי. ניב הוא דרך דיבור או שפה ישנה.