תאוריית ההוגנות עוסקת בהנעה לעבודה. היא פותחה על ידי הפסיכולוג ג'ון סטייסי אדמס ב-1963. התאוריה נשענת על רעיונות כמו דיסוננס קוגניטיבי (תחושת אי-נוחות כשמחשבות או אמונות סותרות) ותאוריית החליפין החברתי (הרעיון שיש תמורה להשקעה).
התאוריה מניחה שאדם שופט את מעשיו לפי יחס אישי של עלות-תועלת. יש שתי קטגוריות עיקריות: תשומות, כל מה שהאדם משקיע בעבודה (זמן, מאמץ, השכלה וניסיון), ותפוקות, כל מה שהוא מקבל בתמורה (שכר, קידום, הערכה). הוגנות מתוארת כשוויון היחס בין תפוקות לתשומות של אדם לבין היחס של אדם אחר. כלומר, אם ההשקעה והתמורה של שני אנשים דומות, מצב זה ייחשב הוגן.
ההשוואה היא סובייקטיבית. האדם בונה שתי הערכות יחס, לעצמו ולעובד אחר, ומשווה ביניהן. אם היחסים קרובים, אין צורך לשנות דבר. אם יש פער, נוצר מתח נפשי. המתח מעלה את המוטיבציה לתקן את המצב. אדמס תיאר שש אפשרויות פעולה שאדם יכול לנקוט כדי להחזיר את ההוגנות (המקור לא מפורט כאן).
התאוריה נולדה בשנות ה-60 ומשלבת רעיונות ממספר מסגרות, בעיקר תיאוריה של החליפין החברתי.
כשעובד מרגיש תשלום חסר (היחס נוטה לרעתו), הוא ישאף לצמצם את הפער. מחקרים תומכים בתוקפה של התאוריה בעיקר במקרים של תשלום חסר.
כשעובד מקבל יותר מתמורה ממה שהוא משווה לאחרים, בטווח הקצר הוא עשוי להגביר את המאמצים. בטווח הארוך הוא נוטה להכליל את התגמול ולשנות את תפיסתו. במקרים מסוימים עודף עלול לגרום לתחושת עליונות או לבקשה לתגמול גבוה עוד יותר.
התאוריה ספגה גם ביקורת, בעיקר לגבי האופן שבו נמדדות השוואות סובייקטיביות והתגובה לעודף בתגמול.
תאוריית ההוגנות בוחנת למה אנשים רוצים לעבוד ולשים לב אם הכל הוגן. היא הומצאה על ידי ג'ון סטייסי אדמס ב-1963.
יש שתי מילים חשובות: תשומות, מה שאני נותן (זמן, עבודה, למידה). תפוקות, מה שאני מקבל (שכר, קידום, הערכה). הוגנות היא כשמה שאני מקבל ביחס למה שאני נותן דומה למה שאחרים מקבלים.
אנשים משווים את עצמם לאחרים. אם ההשוואה לא שווה, הם מרגישים לא נוח. אי-נוחות זו גורמת להם לנסות לתקן את המצב.
כאשר אדם מקבל פחות ממה שהוא מצפה, הוא ינסה להשיג יותר או לשנות את מה שקיבל.
כשמישהו מקבל יותר ממה שאנשים אחרים מקבלים, בהתחלה הוא עשוי לעבוד קשה יותר. אחר כך הוא עלול לראות את זה כהגיוני ולהתאים את ציפיותיו.
יש אנשים שחושבים שהתיאוריה לא מסבירה את כל המקרים.
תגובות גולשים