תאוריית ההיקשרות

''תאוריית ההיקשרות'' נוסחה על ידי ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי בריטי, בשנים 1969, 1982 עם מרי איינסוורת' הקנדית. זו תאוריה מרכזית בפסיכולוגיה ההתפתחותית. היא מתמקדת בקשר שבין הילד לבין המטפל במהלך השנים הראשונות, וקובעת קשר חזק בין קשר זה לתפיסת הילד את העולם ואת עצמו.

התיאוריה מניחה שקיים אצל התינוק צורך מולד להתקרב לדמות מטפלת חשובה. צורך זה חשוב להתפתחות חברתית ורגשית תקינה. בולבי נבחן אל מול גישות אחרות, כמו פרויד, שאמרו שהמניע הוא סיפוק צרכים פיזיים. ניסויים כגון של הארי הארלו (1965), שבו גורי קופים העדיפו בובת אם רכה על פני אותה שסיפקה מזון, תומכים ברעיון שהחיפוש אחרי נוחות והגנה חשובים אף יותר מאוכל במצבים מסוימים.

בולבי טען שהסגנון שנוצר בהיקשרות משפיע על האדם לאורך חייו. התינוק מפתח "מודלי עבודה פנימיים", תבניות מחשבתיות ורגשיות שמספרות לו איך אחרים יתנהגו וכיצד הוא עצמו שווה. מודלים אלה מתגבשים בעיקר בשנת החיים הראשונה, והם משפיעים על קשרים רומנטיים וחברתיים בהמשך.

בני אדם נולדים תלוים לחלוטין. לכן התפתחו מערכות התנהגות שעוזרות להם לשמור על קרבה למטפל. התנהגויות ההיקשרות מגינות על התינוק ומאפשרות לו לחקור את הסביבה.

תפקיד המטפל חשוב לא רק בסיפוק צרכים פיזיים. כשהמטפל רגיש ונגיש, הוא יוצר "בסיס בטוח" לתינוק. בסיס בטוח זה מרגיע את התינוק ומעודד חקירה ועצמאות. כאשר המטפל אינו זמין או לא רגיש, עלולים להיווצר דפוסים לא בטוחים של היקשרות.

החוויות הראשוניות עם המטפל מעצבות ציפיות לגבי אנשים ותפקוד עצמי. מודלים אלה משפיעים על הבחירות והקשרים של האדם בבגרות. קשה לשנותם לאחר שהם מתבססים.

מרי איינסוורת' פיתחה ב־1978 את מבחן "סיטואציית הזר" (מבחן שבו בודקים תגובה לפרידה ומפגש). בבדיקה נוצר לחץ הדרגתי, וצפו בתפקוד ההיקשרות ובחקרנות. איינסוורת' סיווגה תינוקות לקבוצות: בטוח, חרד־אמביוולנטי ונמנע. היא גם מצאה קשר חזק בין סגנון ההיקשרות לבין רגישות האם. יש הבדלים תרבותיים בתגובות, למשל בתרבויות שבהן הפרידות נדירות.

חוקרים כמו חזן ושייבר (1987) חיברו את הרעיונות של בולבי למערכות יחסים רומנטיות. הם מצאו הקבלות בין סגנונות שהתפתחו בילדות לבין תפקוד בבגרות. בשנים האחרונות עברו מודלים מקטגוריאליים (סוגים) למודל ממדי. במודל הממדי יש שני צירים עיקריים: חרדה (פחד מבדידות או דחייה) והימנעות (קושי בקרבה). ציון גבוה בכל ציר מצביע על קשיים שונים בקשר.

לאחר שנות ה־80 פותחו כלי מדידה מתאימים להערכת היקשרות בהתבגרות ובבגרות. החוקרים ניסו להתאים מדדים לניסיון הקשור בניסוי "סיטואציית הזר".

טענות ביקורתיות כוללות את תאוריית המזג של ג'רום קגן, שמדגישה השפעה מולדת של תכונות אישיות (מזג). חוקרים אחרים מצביעים על יחס גומלין בין מזג והיקשרות. מבקרים נוספים טוענים שהיקשרות ממשיכה להתפתח גם אחרי הילדות, ושיש שונות גדולה בתוצאות מחקריות בין תרבויות ומקומות.

''תאוריית ההיקשרות'' מדברת על הקשר הרגשי בין תינוק לאדם שמטפל בו. ג'ון בולבי ומרי איינסוורת' הביאו את הרעיונות האלה.

תינוקות רוצים להתקרב למבוגר שמגן עליהם. הצורך הזה עוזר להם להרגיש בטוחים וללמוד על העולם. ניסוי עם קופים הראה שהקופים הלכו אל אם רכה כשהם מפחדים. זאת הראתה שקרבה ונחמה חשובות.

הקשר הראשוני עוזר לילד להבין איך אחרים יתנהגו. הילד יוצר דימוי פנימי, כמו תבנית, שאומר לו אם אפשר לסמוך על אנשים.

כשהמבוגר רגיש ומגיב לצרכי הילד, הילד מרגיש בטוח. "בסיס בטוח" הוא המקום אליו הילד חוזר כשמפחד. בזכותו הילד מנסה לחקור ולשחק.

איינסוורת' בנתה מבחן שבו מוציאים את האם מהחדר ורואים איך התינוק מגיב. בעזרת הבדיקה סוגרים תינוקות כ"בטוחים", "חרדים" או "נמנעים". התנהגות האם משפיעה על התוצאות. גם בתרבויות שונות הילדים מגיבים אחרת.

מחקרים גילו שהדפוסים מהילדות יכולים להשפיע גם על חברות ואהבה בבגרות. מדענים חלקו תכונות כמו חרדה או הימנעות כדי לתאר הבדלים.

יש חוקרים שאומרים שמזג מולד של הילד משפיע גם הוא. אחרים אומרים שההיקשרות יכולה להשתנות במהלך החיים.