התפתחות רגשית היא תהליך ארוך שמתחיל בלידה ונמשך כל החיים. היא כוללת את היכולת לחוש, להבין ולווסת רגשות. ויסות רגשי הוא היכולת לשנות או לנהל רגשות כדי לפעול באופן מתאים למטרה.
מחקר הרגש עבר גלגולים. באמצע המאה ה-20 התמקדה הפסיכולוגיה בקוגניציה (חקר החשיבה), ורגש נחשב לעיתים כתוצר משני. לקראת סוף שנות ה-60 חידשו חוקרים תיאוריות שמקשרות רגשות למנגנונים ביולוגיים מוחיים. מחקרים רחבי היקף הראו שיש מרכיבים ביולוגיים בסיסיים לרגש, אך גם השפעות חברתיות ותרבותיות חזקות.
ג'ון בולבי ומרי איינסוורת פיתחו את תאוריית ההיקשרות. ההיקשרות היא הקשר הרגשי בין תינוק למטפל, והיא מערכת שמטרתה הגנה. דמות ההיקשרות יכולה לשמש כ"בסיס בטוח", מקום לפנות אליו כשחשים מצוקה, שמאפשר גם לחקור את העולם.
רגישות הורית (היכולת לזהות ולהגיב לצרכי התינוק) בונה ביטחון. מודלי עבודה פנימיים הם ייצוגים מנטליים של העצמי ושל אחרים, שנוצרים מהאינטראקציות המוקדמות. הם משפיעים על ציפיות ותגובות בחיים הבוגרים.
היקשרות מסבירה גם תגובות לפרידה ואבל. כאשר נוצרת הפרדה מדמות חשובה, מופיעות תגובות רגשיות אופייניות שנועדו לשמר הגנה והישרדות.
המחקר על התפתחות רגשית גדל מאוד. החלו לבדוק לא רק תיאורים של התנהגות רגשית, אלא גם מנגנונים נוירוביולוגיים, יחסים בין הבעות פנים לרגש, ולמידה חברתית שבה מילים ותוויות עוזרות לילדים לזהות רגשות.
תינוקות נולדים עם תגובות בסיסיות של משיכה והתרחקות. הם רגישים לאינטראקציות עם המטפל ומשתמשים בהן לוויסות הגוף והרגש. אינטראקציות כמו יצירת קשר עין, חיוכים ושיתוף הנאה (Shared Pleasure) מקדמות הקשירה ובניית כישורים חברתיים בסיסיים.
תינוקות לומדים לזהות הבעות פנים ולהבדיל בין רגשות חיוביים לשליליים. סביב גיל שנה מתחיל "פחד מזרים" אצל רבים. לקראת גיל שנה ורבע הם מתחילים להשתמש באיתותים חברתיים כדי לבקש עזרה.
פעוטות עוברים מוויסות תלוי-מטפל לדרכים עצמאיות יותר. הפניית קשב (הסחת דעת) היא אסטרטגיית ויסות יעילה בשנה השנייה לחיים. לקראת גיל 3 מתחילה התפתחות מנטליזציה, ההבנה שאחרים חווים רגשות שונים מאלה של הילד.
הפניית קשב (Disengagement of attention) עוזרת להקטין מצוקה אצל פעוטות. אסטרטגיות מתפתחות עם הגיל: מילדות מוקדמת הן פשוטות, ובהמשך הופכות לקוגניטיביות, כמו הערכה מחדש של מצב.
רגשות מורכבים כמו בושה ואשמה מתפתחים עם ההבשלה הקוגניטיבית. בושה נוגעת לתחושת פגם כללי, ואשמה קשורה לפעולה ספציפית ונטייה לתקן אותה.
בגיל הגן ילדים לומדים לנהל רגשות וקשב. כישורים אלה חשובים להתאקלמות חברתית והצלחה בלימודים. בעיות בהתפתחות אלה עלולות להגביר סיכון לחרדה ודיכאון.
בגיל ההתבגרות המערכת הלימבית (מערכת רגשית במוח) פעילה יותר, בעוד הקליפה הקדם-מצחית (אזור שעוזר בשליטה וקבלת החלטות) מתבגרת לאט. חוסר איזון זה מייצר תגובתיות רגשית גבוהה, שינויים בעוצמה של רגשות ושל תנודתיות רגשית, ורגישות חברתית מוגברת.
שנות ה-20 יכולות לכלול "משבר רבע החיים" - תחושות חוסר ודאות וחרדה לגבי מסלולי חיים. בשנות ה-40, 60 יכולות רגשיות רבות נשמרות, ולעתים משתפרות. בזקנה אנשים נוטים להתמקד בקשרים קרובים ולחפש חוויות רגשיות חיוביות בגלל תפיסת זמן מוגבלת.
טראומה בילדות משפיעה מאוד על התפתחות רגשית. שינויים מוחיים מתועדים בהיפוקמפוס, אמיגדלה וקליפה קדם-מצחית, והם קשורים לקשיים בוויסות רגשי ובהגברת סיכון להפרעות נפשיות.
מזג מלידה (הרגלי תגובה מולדים) משפיע על הדרך שבה ילדים מגיבים להורות. "טיב התאמה" (goodness of fit) בין מזג הילד לסגנון ההורות משפיע על התפתחות מיטבית.
תרבות מעצבת איך רגשות מבוטאים ומנוהלים. בתרבויות שונות מעודדים או מדכאים הבעות רגשיות בהתאם לערכים.
הורים משפיעים על ויסות רגשי דרך רגישות, עקביות ושיח רגשי. שליטה פסיכולוגית הורית (ניסיון לשלוט ברגשות הילד באמצעות בושה או מניפולציה) מזיקה לוויסות. שיח רגשי בין הורה לילד מקדם כישורי ויסות ומפחית בעיות התנהגות.
מחקרים מצביעים על קרבה רגשית גבוהה יותר לאמהות בישראל לעומת גרמניה, והשפעות של שירות צבאי ומסורות תרבותיות על מערכת היחסים עם האב.
קשרי אחים מספקים תמיכה ולמידה חברתית, אך עלולים גם להיות מקור לסכסוכים. יחס הורי מבחין (העדפת ילד אחד) מזיק ליחסים בין אחים.
אוטיסטים נתקלים בקשיים בזיהוי רגשות ובוויסותם. דיסרגולציה רגשית (קושי לווסת רגשות) נפוצה ועלולה להתחיל בגיל הרך. זה קשור לחרדה, דיכאון ולבעיות חברתיות. טיפולים צריכים לשלב עבודה על מיומנויות ויסות מהרגעים המוקדמים.
אלקסיתימיה (קושי לזהות ולהביע רגשות) נפוצה באוטיזם, והיא מנבאת בעיות בזיהוי רגשות יותר מאוטיזם עצמו.
ADHD כוללת חוסר קשב ואימפולסיביות. דיסרגולציה רגשית נפוצה שם גם כן. יש הבדלים בפעילות מוחית באזורים הקשורים לוויסות רגשי. תרופות להפרעת קשב מפחיתות גם תסמינים רגשיים, אך ההשפעה בינונית.
מודל חמשת הכישורים של CASEL כולל מודעות עצמית, ניהול עצמי, מודעות חברתית, מיומנויות בין-אישיות וקבלת החלטות אחראית. חשוב להתאים תוכניות SEL לרקע התרבותי של תלמידים.
בעלי חיים, ובפרט יונקים, חולקים מבנים מוחיים רגשיים עם בני אדם. מחקרים משתמשים בכלים כמו AnimalFACS לקידוד הבעות פנים בבעלי חיים. כלבים מראים ראיות לקשרים רגשיים עם בני אדם, למשל עליה באוקסיטוצין בעת אינטראקציה עם בעליהם, ותגובה מוחית חזקה לריח הבעלים. חשוב להיזהר מהאנשה (שבחירת תכונות אנושיות לחיה) שיכולה לפגוע ברווחתה.
התנהגויות כמו "מבט אשמה" של כלב הן תגובות כניעה ללחץ ולא הוכחה לחוויה מוסרית של אשמה. פירוש מוטעה עשוי להוביל לענישה ולפגיעה בקשר בין בעל לחיה.
התפתחות רגשית מתחילה בלידה ונמשכת כל החיים. היא עוזרת להבין איך מרגישים ומגיבים.
חוקרים למדו שהרגשות קשורים הן לגוף והן לסביבה. הם מצאו שיש חלקים במוח שעוזרים לנהל רגשות.
היקattachment (היקשרות) פירושו הקשר החזק בין תינוק לאמא או למטפל. דמות ההיקשרות היא המקום הבטוח שאליו התינוק פונה כשמפחד.
תינוקות מחייכים ומחפשים קשר עין. כשהאמא עונה מהר לבכי, התינוק לומד להרגיש בטוח.
ילדים מתחילים לזהות הבעות פנים. הם לומדים שמחייכים ושמבחינים בין שמחה לפחד.
פעוטות מתחילים להרגיע את עצמם. הם גם מבינים שאנשים אחרים מרגישים אחרת.
הפניית קשב היא כשילד מסיח את דעתו ממשהו שמציק לו. זה עוזר לו להירגע.
רגשות כמו בושה ואשמה מתפתחים עם הזמן. בושה היא תחושה קשה על כל העצמי. אשמה קשורה לעשייה מסוימת וגורמת לתקן.
לומדים לשלוט ברגשות ולהשתתף בכיתה. זה עוזר לחברים וללימודים.
בגיל ההתבגרות רגשות חזקים יותר. המוח משתנה, ולכן קשה לפעמים לשלוט ברגשות.
איך מראים רגשות תלוי גם בתרבות. משפחה ועיבוד רגשות בבית חשובים לילד.
אחים תומכים ולפעמים מציקים. הם עוזרים ללמוד להתווכח ולהתנחם.
אוטיזם (אוטיזם הוא מצב שבו קשה להבין רמזים חברתיים) ו־ADHD (קושי להתרכז והתזזית) משפיעים על רגשות. ילדים כאלה יכולים ללמוד מיומנויות ויסות בעזרת הוריהם ומורים.
כלבים מרגישים קשר עם בעליהם. מדדו אצלם שינויים בכימיה בגוף, כמו אוקסיטוצין (הורמון שמתקשר בקשר רגשי), כשהם עם בעליהם. חשוב לא להלביש חיות בדרכים שמפריעות להן.
כשכלב נראה כמו "מתנצל" אחרי שהוריד משהו, זה לא תמיד אשמה. לפעמים הכלב מגיב לפחד מהבעלים.
מילים מסובכות: ויסות רגשי (להרגיע או לשנות רגשות), היקattachment/היקשרות (קשר בטוח לילד), אוקסיטוצין (הורמון של קשר).
