פיסול היווני נחשב מרכזי בהיסטוריה של האמנות. הפסלים היוונים שילבו מקורות קדומים לסגנון אחיד, שהשפיע על תרבויות שלאחריהם. הרומאים, למשל, העתיקו וציטטו הרבה מהעבודה היוונית. במשך שנים תיארו חוקרים את התפתחות הפיסול כציר זמן שמחפש לשלב בין ריאליזם, הצגה מדויקת של גוף האדם, to אידיאל, תיאור של יופי מושלם. התקופה הקלאסית נחשבה למופת של האיזון הזה. הרעיון הזה הגיע מהרנסאנס האיטלקי והתחזק במאה ה-18 בביקורת של חוקרים כמו יוהאן יואכים וינקלמן ויוהאן גוטפריד הרדר. כתיבתם התבססה על ידיעות חלקיות ולעתים על תפיסות מוטעות, ואותן תפיסות ניכרות גם בגל הנאו‑קלאסי בצרפת של תחילת המאה ה-19. החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-20 צמחה גישה שונה. הגישה החדשה מנסה לא לקבוע סדר כרונולוגי קשיח, אלא לבחון נושאים ולהשוות בין עבודות מוקדמות ומאוחרות.
פיסול היווני חשוב מאוד בהיסטוריה של האמנות. פיסול = יצירות של פסלים באבן או ברונזה. היוונים לקחו רעיונות ישנים ויצרו סגנון ברור. הרומאים = עם שגר אחרי היוונים, העתקו הרבה ממה שהיוונים עשו. חוקרים אמרו שהפיסול התפתח לאורך זמן. הם ראו שילוב של דיוק בגוף האדם, להראות את הגוף נכון, ו־אידיאל, תיאור של יופי מושלם. רבים חשבו כך כבר במאה ה-18. במאה ה-19 נראו השפעות אלה גם בתנועה הנאו‑קלאסית בצרפת. בסוף המאה ה-20 החלו חוקרים לבחון פיסול לפי נושאים ולשCompare בין עבודות מוקדמות ומאוחרות.
תגובות גולשים