״תהליך התירבות״ הוא ספר של נורברט אליאס. אליאס הוא סוציולוג. סוציולוג זה אדם שלומד איך אנשים בחברה מתנהגים. הספר יצא ב-1939.
הספר מסביר איך אנשים במערב למדו להיות מנומסים. זה קרה בין המאה ה-12 למאה ה-19. אליאס קרא ספרי נימוסים ישנים. הוא ראה שהכללים השתנו לאט זמן רב.
אליאס השתמש ברעיון של פרויד על הנפש. פרויד היה פסיכולוג. הוא דיבר על חלקים בפנים שלנו שמכוונים אותנו. אליאס אמר: בחברה שבה כולם צריכים לשתף פעולה, נדרש שליטה פנימית. זו שיטה שבה האדם לוקח על עצמו כללים בלי שרק אחרים ישלוטו בו. הוא קרא לזה "תהליך התירבות". "טבע שני" הוא שם לדבר שנראה טבעי אבל נלמד.
אליאס קרא מדריכי נימוסים. אחד מהם היה של אראסמוס משנת 1530. שם כתבו כללים כמו: אל תמחה את אפך על השולחן. אל תיגע באיברים פרטיים בציבור. אל תירק ליד אנשים. הספרים הראו איך חצרות של מלכים קבעו כללים. לאחר מכן הבורגנות (אנשים עשירים מהעיר) והאצולה למדו את הכללים והעמיקו אותם. הילדים למדו את הכללים בגיל צעיר יותר. במקום עונשים חיצוניים, אנשים התחילו להרגיש בושה או גועל אם הפרו כללים. אלה הפכו לכללים פנימיים.
עם המילים "הלווייתן" הכוונה למדינה חזקה. כלי נשק חדשים ויקרים חיזקו את המלך. זה גרם לצורך בשיתוף פעולה גדול יותר. חצרות התחרותיות ניסו להיות מנומסות יותר. בדרך זו תרבויות שפחות שימושו באלימות הצליחו לעתים קרובות יותר.
ילדים לומדים על ידי חיקוי. כשהם שומעים כללים, הם מאמצים אותם. תחושות כמו בושה או גועל מחליפות שומר חיצוני. כך החברה יכולה להתנהג יחד בלי הרבה אלימות.
התהליך הפחית אלימות. הוא אפשר להשתמש בכלי נשק חדשים בצורה מסודרת. זה עזר להתפתחות המערב. דפוסים דומים הופיעו גם במזרח אסיה. מחקרים הראו שמאז ימי הביניים יש ירידה ברציחות. לפני כן היו הרבה רציחות. כיום יש בערך אחד רצח לכל 100,000 אנשים בשנה.
בסוף המאה ה-20 חוקרים רבים מצאו שהרעיון של אליאס מסביר את הירידה באלימות. הספר חזר להתפרסם בשנות ה-60 והשפיע על מחקרים רבים.
הספר מסביר איך אנשים במערב למדו להיות מנומסים. זה קרה בין המאה ה-12 למאה ה-19. אליאס קרא ספרי נימוסים ישנים. הוא ראה שהכללים השתנו לאט זמן רב.
אליאס השתמש ברעיון של פרויד על הנפש. פרויד היה פסיכולוג. הוא דיבר על חלקים בפנים שלנו שמכוונים אותנו. אליאס אמר: בחברה שבה כולם צריכים לשתף פעולה, נדרש שליטה פנימית. זו שיטה שבה האדם לוקח על עצמו כללים בלי שרק אחרים ישלוטו בו. הוא קרא לזה "תהליך התירבות". "טבע שני" הוא שם לדבר שנראה טבעי אבל נלמד.
אליאס קרא מדריכי נימוסים. אחד מהם היה של אראסמוס משנת 1530. שם כתבו כללים כמו: אל תמחה את אפך על השולחן. אל תיגע באיברים פרטיים בציבור. אל תירק ליד אנשים. הספרים הראו איך חצרות של מלכים קבעו כללים. לאחר מכן הבורגנות (אנשים עשירים מהעיר) והאצולה למדו את הכללים והעמיקו אותם. הילדים למדו את הכללים בגיל צעיר יותר. במקום עונשים חיצוניים, אנשים התחילו להרגיש בושה או גועל אם הפרו כללים. אלה הפכו לכללים פנימיים.
עם המילים "הלווייתן" הכוונה למדינה חזקה. כלי נשק חדשים ויקרים חיזקו את המלך. זה גרם לצורך בשיתוף פעולה גדול יותר. חצרות התחרותיות ניסו להיות מנומסות יותר. בדרך זו תרבויות שפחות שימושו באלימות הצליחו לעתים קרובות יותר.
ילדים לומדים על ידי חיקוי. כשהם שומעים כללים, הם מאמצים אותם. תחושות כמו בושה או גועל מחליפות שומר חיצוני. כך החברה יכולה להתנהג יחד בלי הרבה אלימות.
התהליך הפחית אלימות. הוא אפשר להשתמש בכלי נשק חדשים בצורה מסודרת. זה עזר להתפתחות המערב. דפוסים דומים הופיעו גם במזרח אסיה. מחקרים הראו שמאז ימי הביניים יש ירידה ברציחות. לפני כן היו הרבה רציחות. כיום יש בערך אחד רצח לכל 100,000 אנשים בשנה.
בסוף המאה ה-20 חוקרים רבים מצאו שהרעיון של אליאס מסביר את הירידה באלימות. הספר חזר להתפרסם בשנות ה-60 והשפיע על מחקרים רבים.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים