״תהליך התירבות״ הוא ספר של הסוציולוג נורברט אליאס, שפורסם לראשונה ב-1939. הספר בוחן כיצד עיצב המערב את ה״אדם התרבותי״ בין המאה ה-12 לשלהי המאה ה-19. אליאס קרא מדריכי נימוס וחוקים, והסיק שהחברה האירופית עברה שינוי עמוק, ששורשיו קשורים לשינוי במודל הנפש (הרעיון איך המוח והרגשות מתנהלים).
אליאס השתמש ברעיונות של פרויד לגבי מודל הנפש (פרויד, חוקר שכתב על החלקים השונים במוח והקונפליקטים בפנים האדם). הוא טען כי החיים בחברה מודרנית יוצרים תלות הדדית ודרישה לתיאום. כדי להתמודד עם זה נדרש סוג של שליטה פנימית, לא רק פיקוח חיצוני. האדם המודרני לפי אליאס מתאפיין בשליטה עצמית, התנהגות מסודרת וחשיבה לעתיד. אליאס קורא לתהליך ההיסטורי שבו תכונות אלה נרכשות "תהליך התירבות". לאחר התהליך, דפוסי התנהגות אלה נראים כאילו הם טבעי, מה שהוא כינה "טבע שני" (התנהגות שמרגישים שהיא טבעית למרות שלמדו אותה).
אליאס חקר ספרי נימוסים שנפוצו מאז הדפוס. הוא עקב אחרי הכללים מהעת העתיקה ועד העת החדשה. לדוגמה, במדריך נימוסים של אראסמוס משנת 1530 ניתנו הוראות כמו: אל תתפשט בציבור, אל תמחה את אפך על השולחן, היזהר כשאתה יורק. אליאס הראה שהכללים האלה נקבעו בחצרות השליטים. מאוחר יותר הבורגנות, מעמד הביניים, אימצה חלק מהמנהגים כדי להידמות לחצר. במקביל האצולה חיפשה לבדל את עצמה עוד יותר, וכך נוצר מרוץ לעידון ההתנהגות.
אליאס הדגיש גם את שינוי דרכי ההנחלה: הכללים נלמדים בגיל צעיר יותר, והעונש החיצוני הופך לעונש פנימי. במקום לשים אמון רק במשטרה או בסנקציות חיצוניות, אנשים מפתחים תחושות כמו בושה, אשמה או גועל. תחושות אלה הופכות לכלי פיקוח פנימי.
בחלקו השני של הספר חיבר אליאס בין שינויים במבנה החברה לשינויים פנימיים באדם. הוא השתמש בגישה היסטורית ובאלמנטים ממודל הנפש של פרויד, אך סירב להיצמד לפירושים מיניים בלבד.
עם הופעת הנשק החם, עלות המלחמה והדרישות להכשרה מקצועית גרמו למרכזיותו של השלטון המרכזי. כך נוצר מה שלובס כינה "הלווייתן", מדינה חזקה שמרכזת כוח. מצב זה אילץ אצילים להתנהג בצורה שתרמה לרצף של שיתוף פעולה. חצר המלוכה יצרה קודים עדינים, האצולה חיקתה, והבורגנות אימצה בעצמה סגנונות אלה. באופן פרדוקסלי, תחרות בין חצרות והצורך בשיתוף פעולה הביאו לכך שחברות שפיתחו עידון ורגישות חברתית ניצחו לעתים קרובות במלחמות.
אליאס מדגיש כי ילדים לומדים חיקוי. כשהורים ומחנכים מחנכים כללים, הילדים שואבים אותם עמוק לאישיותם. תחושות גועל ובושה מחליפות פיקוח חיצוני, והחברה הופכת יציבה יותר בלי צורך במשגיח תמידי.
התהליך הפחית את רמת האלימות בחברות שעברו אותו. הוא גם אפשר שימוש יעיל בכלי נשק מודרניים. אליאס רואה בכך חלק מהסיבה לעוצמת המערב ולכוחו בקולוניאליזם, ולשינויים כמו עידן התבונה ומהפכות זכויות. דפוסים דומים של תירבות התגלו גם במזרח אסיה, והם קשורים לעליית כוחן ולירידה באלימות.
למרות פרסומו המוקדם ב-1939, הספר זכה לתשומת לב מחודשת בשנות ה-60. ההוגה סטיבן פינקר מונה אותו כאחד הרעיונות המשמעותיים לגבי ירידת הרצח. מחקרים היסטוריים בכמה מדינות מראים ירידה חדה בשיעורי הרצח: ממספרים גבוהים במאות הביניים, עשרות נדבקים ל-100,000, עד לערכים של סדר גודל 1 ל-100,000 בסוף המאה ה-20 וה-21.
״תהליך התירבות״ הוא ספר של נורברט אליאס. אליאס הוא סוציולוג. סוציולוג זה אדם שלומד איך אנשים בחברה מתנהגים. הספר יצא ב-1939.
הספר מסביר איך אנשים במערב למדו להיות מנומסים. זה קרה בין המאה ה-12 למאה ה-19. אליאס קרא ספרי נימוסים ישנים. הוא ראה שהכללים השתנו לאט זמן רב.
אליאס השתמש ברעיון של פרויד על הנפש. פרויד היה פסיכולוג. הוא דיבר על חלקים בפנים שלנו שמכוונים אותנו. אליאס אמר: בחברה שבה כולם צריכים לשתף פעולה, נדרש שליטה פנימית. זו שיטה שבה האדם לוקח על עצמו כללים בלי שרק אחרים ישלוטו בו. הוא קרא לזה "תהליך התירבות". "טבע שני" הוא שם לדבר שנראה טבעי אבל נלמד.
אליאס קרא מדריכי נימוסים. אחד מהם היה של אראסמוס משנת 1530. שם כתבו כללים כמו: אל תמחה את אפך על השולחן. אל תיגע באיברים פרטיים בציבור. אל תירק ליד אנשים. הספרים הראו איך חצרות של מלכים קבעו כללים. לאחר מכן הבורגנות (אנשים עשירים מהעיר) והאצולה למדו את הכללים והעמיקו אותם. הילדים למדו את הכללים בגיל צעיר יותר. במקום עונשים חיצוניים, אנשים התחילו להרגיש בושה או גועל אם הפרו כללים. אלה הפכו לכללים פנימיים.
עם המילים "הלווייתן" הכוונה למדינה חזקה. כלי נשק חדשים ויקרים חיזקו את המלך. זה גרם לצורך בשיתוף פעולה גדול יותר. חצרות התחרותיות ניסו להיות מנומסות יותר. בדרך זו תרבויות שפחות שימושו באלימות הצליחו לעתים קרובות יותר.
ילדים לומדים על ידי חיקוי. כשהם שומעים כללים, הם מאמצים אותם. תחושות כמו בושה או גועל מחליפות שומר חיצוני. כך החברה יכולה להתנהג יחד בלי הרבה אלימות.
התהליך הפחית אלימות. הוא אפשר להשתמש בכלי נשק חדשים בצורה מסודרת. זה עזר להתפתחות המערב. דפוסים דומים הופיעו גם במזרח אסיה. מחקרים הראו שמאז ימי הביניים יש ירידה ברציחות. לפני כן היו הרבה רציחות. כיום יש בערך אחד רצח לכל 100,000 אנשים בשנה.
בסוף המאה ה-20 חוקרים רבים מצאו שהרעיון של אליאס מסביר את הירידה באלימות. הספר חזר להתפרסם בשנות ה-60 והשפיע על מחקרים רבים.
תגובות גולשים