תובענה ייצוגית היא תביעה אזרחית שבה אדם אחד תובע בשם קבוצה של נפגעים. התביעה מיועדת למצבים שבהם נגרם נזק רב שחלף על פני רבים, אך הנזק לכל אחד קטן מדי כדי שיפנה לערכאות לבד. התובע הייצוגי (האדם שתובע בשם הקבוצה) יכול לבקש פיצוי או צו מניעה, צו שבוחן בית המשפט ומחייב שינוי או עצירה של התנהלות הנתבע. היתרון הוא חיסכון בזמן, בכסף ובניהול, כי תביעות רבות מתאגדות לתיק אחד.
המטרה היא לפתור כשל שבו גוף גדול פוגע בהרבה אנשים וכל נזק בנפרד קטן מדי כדי להצדיק תביעה. באמצעות תובענה ייצוגית אפשר להשיג פיצויים גדולים במצטבר ולשקם את האיזון בין הפרט לישויות חזקות כמו חברות או רשויות.
כדי שהתביעה תנוהל כייצוגית יש להגיש לבית המשפט גם בקשה מיוחדת לאישור ככזו. רק לאחר אישור השופט התובע הופך לתובע ייצוגי והתובענה מקבלת את מעמדה הייצוגי. לעתים התביעה מסתיימת בהסתלקות של התובע הייצוגי; אז בית המשפט בודק אם לא ניתנה תמורה בלתי הוגנת או שקופה מצד הנתבע.
בתובענה ייצוגית מבקשים סעד אחיד לכל הקבוצה, למשל החזר כספי, פיצוי או צו מניעה. פסק הדין קובע גם את המנגנון שבו יחולקו הפיצויים, כדי שכל חברי הקבוצה יקבלו את המגיע להם, גם אם לא השתתפו בהליך. פסק הדין מחייב את כל חברי הקבוצה, לטוב ולרע, ואוסר על הגשת תביעה נפרדת באותה עילה.
אם התובענה מועברת וזוכה, התובע הייצוגי יקבל פיצוי מיוחד על הזמן והמאמצים שהשקיע. בית המשפט גם יפסוק שכר טרחה לעורך דינו, כחלק מהפיצוי, מתוך סכום הפיצוי שנפסק לקבוצה.
קיימת סכנה שהתובע או עורך דינו יסכימו לפשרה נוחה להם, אך אינה מייצגת היטב את כל חברי הקבוצה. כדי למנוע פשרות שפוגעות בציבור, החוק מחייב עדכון של היועץ המשפטי לממשלה. הוא בוחן הסדרים ויכול להתנגד לאישורם אם הם לא הוגנים.
פלונטר נוסף הוא תביעות סרק, תביעות שלא באמת מבוססות שמוגשות כדי להשיג פשרה מהירה. כדי לצמצם זאת הוצעו תיקונים חוקתיים ואגרות גבוהות יותר בעת הגשת תובענה ייצוגית.
המוסד התקדם בעיקר משנות ה־90 והופעל יותר עם עליית חברות הענק. ב־2006 נחקק חוק תובענות ייצוגיות שמסדיר תחומים רבים כמו הגנת הצרכן ובנקאות. דוגמה בולטת להסדר פשרה היא מקרה בו ב־2011 הוסכם על תשלום של 45 מיליון דולר במסגרת תובענה. מאז עלו גם פסיקות שנועדו להרתיע תביעות לקוניות ובמקרים מסוימים ניתן לפסוק הוצאות משפט על מגישי תביעות לקויות.
קליניקה ללא מטרות רווח פועלת מאז 2011 באוניברסיטאות, ומשלבת סטודנטים למשפטים בפעילות מעשית ואקדמית. היא שואפת לשפר את השימוש בכלי זה ולמנוע פגיעות באינטרס הציבורי.
תובענה ייצוגית היא תביעה שבה אדם אחד דואג להרבה אנשים יחד. אנשים רבים ניזוקו מעט, ולכן נוח לתבוע ביחד. האדם שתובע בשם כולם נקרא תובע ייצוגי. בית המשפט חייב לאשר שהתביעה תופעל כייצוגית.
המטרה היא לעזור לקבוצה של אנשים לקבל פיצוי גדול ביחד. כך חברה גדולה לא תוכל להיפטר מפגיעה קטנה של כל אדם בנפרד.
כדי שהתביעה תהיה ייצוגית צריך לשכנע את השופט. השופט בודק אם נכון לייצג את הקבוצה כולה.
הסעדים הם מה שבית המשפט יכול לפסוק, כמו החזר כספי או צו שמפסיק פעולה רעה. פסק הדין קובע מי יקבל וכמה.
התובע הייצוגי יכול לקבל תשלום מיוחד על העבודה שעשה. גם לעורך הדין יש שכר הטרחה שמוחזר מהסכום שמוסכם.
לפעמים התובע או עורך דינו מקבלים פשרה שנוחה להם, אבל לא טובה לכל הקבוצה. החוק מבקש לבדוק פשרות כאלה בקפידה.
יש מי שמגיש תביעות בלי טעם רק כדי לקבל כסף. כדי למנוע זאת נדרשות אגרות גבוהות יותר ולעתים בית המשפט גובה הוצאות.
בעבר המוסד היה פחות בשימוש. ב־2006 אישרה הכנסת חוק שמסדיר תובענות ייצוגיות. יש דוגמאות לתיקים גדולים ולהסדרי פשרה משמעותיים.
יש קליניקה שעוזרת למחקר ולעבודה מעשית בנושא. הקליניקה עובדת עם סטודנטים למשפטים כדי לשפר את השימוש בתובענות אלה.
תגובות גולשים