"תודעה כוזבת" הוא מונח בעיקר מההגות המרקסיסטית. הוא מתאר מצב שבו הערכים וההשקפות של אדם לא מתאימים למקומו במבנה החברתי. כלומר, אנשים או קבוצות מקבלים אידאולוגיה שמצדקת או משמרת את הדיכוי שלהם.
לפי המטריאליזם הדיאלקטי (הגישה שדוגלת שהמצב החברתי והכלכלי מעצבים את המחשבות), התודעה החברתית נובעת מההוויה החברתית של אנשים. מרקס עצמו כנראה לא השתמש במונח "תודעה כוזבת". הביטוי הופיע לראשונה ב-1893 במכתב של פרידריך אנגלס.
לפי התפיסה המרקסיסטית, המעמדות השולטים, הבורגנות (העשירים שיש להם את אמצעי הייצור, כלומר הבעלות על מפעלים ונכסים), מפתחות אינטרסים אישיים. אינטרסים אלה יוצרים תודעה כוזבת בקרב מעמד תחתון, הפרולטריון (העובדים שלא מחזיקים באמצעי הייצור). מרקס טען שהתודעה האמיתית היא מעמדית: המצב של האדם במבנה החברתי וקשרו לייצור קובעים את התודעה שלו. טענה מרכזית היא שהתודעה המעמדית יכולה להשתנות ולהוביל לשינוי חברתי, כמו מהפכה של העובדים.
אמונות שהן פופולריות במעמד התחתון, כמו האמונה בחשיבות כלכלה חופשית לאנשים שאין להם שליטה על הייצור (למשל פקיד/ה זוטר/ה, תופרות/ים או פועלי בניין), נחשבות אצל מרקס כתודעה כוזבת. הן עוזרות לשמר את הניצול ומשרתות את המנהלים והבעלים.
חוקרים מרקסיסטיים טוענים שאמצעי התקשורת ההמוניים משפיעים ביצירת תודעה כוזבת. בטלוויזיה מציגים ריבוי קולות מדומה ומתרכזים בנראטיב אישי. התמקדות כזו מרגשת את הקהל, אבל מטשטשת את הפערים המעמדיים. כתוצאה, בעיות מוצגות כרגשניות ולא כבעיות כלכליות-חברתיות. ניתוח ביקורתי של סדרות כגון "בוס בהסוואה" ממחיש זאת: הדגש על חריצות ועבודה קשה מציג ערכים שמשרתים את המעמד השולט.
הקפיטליזם משפיע גם על ענפי התרבות והמדיה. מדיה חברתית וניו מדיה נותנות לציבור כלים ליצור ולהפיץ תכנים. יש הוגים פוסטמודרניים שסבורים שאוטונומיה זו מאפשרת התמודדות טובה יותר עם תודעה כוזבת, כי אנשים יכולים להביע דעות שונות ולגלות קולות חלשים יותר שהתקשורת המסורתית מדכאת.
תודעה כוזבת היא רעיון שאין התאמה בין מה שאנשים חושבים לבין מה שקורה להם בחברה. זה קורה כשמערכת השלטון או העשירים גורמים לאחרים להאמין ברעיונות שלא עוזרים להם.
הגישה המרקסיסטית אומרת שהחיים של אנשים עיצבו את המחשבות שלהם. מרקס לא השתמש תמיד במילה הזאת. המושג הופיע לראשונה ב-1893 במכתב של אנגלס.
"בורגנות" זו קבוצת אנשים עשירים שמחזיקים בבתי עסק. "פרולטריון" זו קבוצת העובדים שעובדים בשביל היתר.
מרקס חשב שאם העובדים יבינו את המקום שלהם במערכת, הם ישנו את המצב.
גם אם מישהו עובד קשה, הוא עלול להאמין בכלכלה חופשית. לפי מרקס, אמונה כזו יכולה לשמר את העובדה שהוא מנוצל.
טלווויזיה ותכניות טובות מסיבות רגשיות. לעיתים הן מדגישות סיפורים אישיים כדי לרגש אנשים. זה עושה שהפערים בין עשירים לעניים נראים פחות ברורים.
כיום יש מדיה חברתית שבה אנשים יכולים לפרסם תכנים בעצמם. חלק מהחוקרים אומרים שזה עוזר לאנשים לדבר ולמנוע תודעה כוזבת.
תגובות גולשים