תוכנית מארינר פעלה בין 1962 ל-1973 ושיגרה עשר גשושיות (חלליות מחקר ללא אנשי צוות) לחקר כוכבי הלכת הקרובים: נוגה, מאדים וכוכב חמה. המהלך החל לאחר התקדמות במרוץ החלל, כשהמעצמות הפנו את תשומת לבן גם לכוכבי הלכת אחרי ניסיונות לירח ולוויינים מוקדמים.
בין כוכבי הלכת יש חלונות שיגור נוחים כל כ־19 חודשים. בתקופה זו הדרישה לדלק נמוכה יחסית בזכות שימוש במסלול הוהמן (מסלול המעבר היעיל ביותר בין שני כוכבי לכת).
מארינר חולקה למספר סדרות משימות. בכל סדרה שוגרו בדרך כלל שתי גשושיות דומות, אחת אחרי השנייה. בגלל תקלות, רק פעם אחת זוג שלם הצליח ביחד, מארינר למאדים ב־1969.
מארינר 1 שוגרה ב־22 ביולי 1962 אך אבדה לאחר סטייה. מארינר 2 שוגרה ב־26 באוגוסט 1962 והייתה הראשונה שהוכיחה שניתן לשלוט בגשושיות מרחוק. היא חלפה ליד נוגה לאחר 109 ימים, במרחק כ־34,500 ק"מ. הנתונים שידרה חזרה והראו שטמפרטורת פני נוגה גבוהה מאוד, כ־500 מעלות צלזיוס, הכוכב עטוי בעננים, ואין לו שדה מגנטי או חגורות קרינה כמו של כדור הארץ.
מארינר 3 הובסה עקב כישלון שיגור. מארינר 4 שוגרה ב־28 בנובמבר 1964 והביאה את הצילומים הראשונים ממאדים מטווח קצר.
מארינר 5 שוגרה ב־14 ביוני 1967 והגיעה לנוגה באוקטובר. היא ביצעה ניסויים על האטמוספירה, כולל מדידות רדיו, ניטור אור על־סגול ודגימת חלקיקים מהשמש.
מארינר 6 ו־7 שוגרו בפברואר ומרץ 1969. שתיהן עברו מעל קו המשווה וחצי הכדור הצפוני של מאדים וסיפקו נתונים חשובים על פני השטח והאטמוספירה.
מארינר 8 אבדה בשיגור. מארינר 9 שוגרה במאי 1971 והייתה הגשושית הראשונה שהכנסה למסלול סביב מאדים. היא מיפתה שטחים רבים וצילמה את פני הכוכב.
מארינר 10 שוגרה ב־3 בנובמבר 1973. היא השתמשה במהלך שנקרא מקלעת כבידתית (מעין דחיפה הנוצרת על ידי הכבידה של כוכב אחר) כדי להגיע לכוכב חמה. זו הייתה הגשושית הראשונה שפגשה שני כוכבי לכת מטווח קרוב. במהלך שלושה יעפים ב־1974, 1975 היא סקרה כ־45% מפני כוכב חמה. התמונות הרזולוציה הגבוהה ביותר הראו פרטים בגודל של כקילומטר וחצי.
התוכנית הראתה כיצד ניתן לשלוח גשושיות בינכוכביות וללמוד על אטמוספירות, טמפרטורות ומבנה פני השטח של כוכבי לכת קרובים.
תוכנית מארינר שיגרה חלליות קטנות ללא צוות בין 1962 ל-1973. המטרה הייתה ללמוד על נוגה, מאדים וכוכב חמה.
מארינר 1 לא הצליחה. מארינר 2 חלפה ליד נוגה וגילתה שהיא חמה מאוד ועטויה בעננים. מארינר 4 צילמה את התמונות הראשונות מקרוב של מאדים.
מארינר 9 הפכה ללוויין מלאכותי של מאדים. היא הקיפה את מאדים וצילמה את פני השטח שלו.
מארינר 10 שוגרה ב-1973. היא השתמשה ב"מקלעת כבידתית" - כלומר קיבלה דחיפה מהעברה קרובה לכוכב אחר כדי להגיע לכוכב חמה. כך היא צילמה כשליש עד חצי מפני כוכב חמה מקרוב.
ככה למדנו הרבה על כוכבי הלכת הקרובים שלנו.
תגובות גולשים