תומאזו אנטוניו ויטאלי

תומאזו אנטוניו ויטאלי (7 במרץ 1663 - 9 במאי 1745) היה מלחין וכנר איטלקי.

אביו, ג'ובאני בטיסטה ויטאלי (1644, 1692), היה גם הוא כנר ומלחין. האב לימד את בנו נגינה בכינור וייעד אותו לאותו מקצוע. בשנת 1674 עבר עם אביו לעיר מודנה. שם הועסק בתזמורת חצר האצולה אסטה, תחילה כנגן, אחר כך כמנהל התזמורת ומורה לכינור עד 1742.

ויטאלי חיבר בעיקר יצירות קאמריות (יצירות ללהקה קטנה), כמו טריו סונאטות (לשלושה כלים) וסונאטות לכינור. הוא מפורסם בעיקר בזכות השאקון לכינור סולו בסול מינור. שאקון (קטע מוזיקלי המבוסס על חזרה של רצף אקורדים עם וריאציות) הפך לפופולרי מאוד וכנרים רבים מנגנים אותו כהדרן. יאשה חפץ ניגן את היצירה בקונצרט הבכורה שלו באולם קרנגי ב-1917. היצירה פורסמה לראשונה על ידי פרדיננד דוד בספר לימוד לכינור ב-1867. מוזיקולוגים רבים סבורים שהשאקון נכתב על ידי פרדיננד דוד עצמו, ולא על ידי ויטאלי.

תומאזו אנטוניו ויטאלי נולד ב-1663 ומת ב-1745.

אביו, ג'ובאני, היה כנר ומלחין. האב לימד אותו לנגן בכינור. ב-1674 הם עברו לעיר מודנה. שם עבדו בתזמורת חצר אסטה. העבודה נמשכה עד 1742.

ויטאלי כתב בעיקר קטעים לכינור. היצירה המפורסמת שלו היא השאקון בסול מינור לכינור סולו. שאקון (מילה למוזיקה שחוזרת על תבנית ומשתנה) מאוד אהובה על כנרים. יאשה חפץ ניגן אותה בבכורתו באולם קרנגי ב-1917. פרדיננד דוד פרסם את היצירה ב-1867. חלק מהחוקרים חושבים שאולי דוד כתב את היצירה בעצמו.