תופעת לוואי היא תגובה לא רצויה או מזיקה שעלולה להתרחש בעת נטילת תרופה במינון הרגיל שלה. זאת שונה מרעילות, שמתרחשת כאשר נוטלים מינונים גבוהים או עקב אינטראקציות בין תרופות.
ישנם שלושה סוגים לפי נוהל 6 של משרד הבריאות: תופעת לוואי כללית; תופעת לוואי חמורה, שגורמת מוות, סיכון לחיים, נכות, אשפוז או פגיעה בהריון; ותופעת לוואי בשכיחות חריגה, שתופיע יותר ממה שמצוין בעלון.
תופעות הלוואי יכולות להיות קלות ומיעלמות כשמפסיקים את התרופה, או קשות וממושכות ולסכן חיים. הן עשויות להופיע בתחילת הטיפול או רק אחרי שימוש ממושך.
עד שנות ה-60 לא הייתה מודעות רחבה לתופעות לוואי. אירוע מרכזי היה משבר התלידומיד (1957, תחילת שנות ה-60): תרופה שתוארה כבטוחה גרמה למומי לידה חמורים, כמו לידות עם גפיים חסרות או קצרות. תגלית זו הביאה לפיתוח מערכות דיווח ובקרה (למשל כרטיסים צהובים, ופיתוח מערכות דיווח ב-FDA).
בישראל פרשה בולטת הייתה משבר האלטרוקסין ב-2011, שבו שינוי פורמולה גרם לתופעות לוואי קשות אצל חלק מהמטופלים. בעקבות זאת הוקמה מחלקה לניהול סיכונים ומידע תרופתי במשרד הבריאות.
הסיווג המקורי (1977) חילק תופעות לוואי לשני סוגים עיקריים:
Type A, תופעות צפויות מתוך הפעילות הפרמקולוגית של התרופה. דוגמה: תרופה להורדת לחץ דם עלולה לגרום לירידת לחץ דם כתופעת לוואי.
Type B, תופעות שאינן צפויות מהפעילות הרגילה של התרופה. דוגמה: פריחה אלרגית.
היתרון של הסיווג הוא פשטות, אך הוא לא לוקח בחשבון מינון, תזמון או מאפייני המטופל.
הסיווג המורחב מוסיף ארבעה סוגים נוספים:
Type C, תלויות במינון ובמשך הטיפול. דוגמה: סטרואידים (כמו פרדניזון) שעשויים לגרום לאוסטיאופורוזיס אחרי שימוש ממושך.
Type D, תופעות מאוחרות, כמו סרטן הנגרם לאחר חשיפה לתרופה.
Type E, תופעות הנובעות מהפסקת התרופה, כמו תסמיני גמילה ממורפין.
Type F, כישלון טיפולי בגלל תגובות בין תרופות, למשל כשתרופות לא מאפשרות שליטה בתסמיני מחלה.
שיטת DoTS מסדרת תופעות לוואי לפי שלושה מאפיינים: Dose (מינון), Timing (תזמון) ו-Susceptibility (רגישות המטופל).
חלק מהתגובות, גם אימונולוגיות, תלויות במינון. יש פרוטוקולים להפחתת רגישות (דה-סנסטיזציה) לפניצילין, שבהם נותנים מינונים קטנים ועולים בהדרגה.
תופעות לוואי יכולות להופיע בכל שלב או בהתאם לתזמון מסוים כגון:
- מהירות מתן גבוהה (למשל סינדרום האדם האדום במתן ונקומיצין).
- מנה ראשונה, תגובה מיד לאחר המנה הראשונה.
- תחילת הטיפול, תופעות שעוברות אחרי כמה ימים.
- לאחר שימוש מתמשך, תופעות שמופיעות לאחר חודשים או שנים, כמו קטרקט בעקבות סטרואידים.
- מאוחרות/מעוכבות, תופעות שיכולות להופיע גם אחרי הפסקת התרופה.
מאפייני המטופל משפיעים על הסיכון: גנים (שוני באנזימים שמפרקים תרופות), גיל, מין, היריון, מחלות כרוניות (כמו אי ספיקת כליות או כבד), ותזונה או תרופות נוספות שיכולות ליצור אינטראקציות.
תגובות נדירות קורות רק בחלק קטן מהמטופלים. דוגמאות בולטות: דיכוי מח עצם על ידי דיפירון או קלוֹזאפין, תגובה אנפילקטית לפניצילין, ותסמונת סטיבנס-ג'ונסון על רקע תרופות אנטי-אפילפטיות.
אחריות הרופא, הרוקח ואנשי הרפואה לזהות ולדווח על תופעות לוואי. נתונים מראים שאשפוזים על רקע תופעות לוואי קשות היו כ-6.7% מהאשפוזים במחקר משנות ה-90 בארה"ב, ושיעור קטלני של כ-0.32% מבין אשפוזים אלה. במחקר קהילה מ-2018 דווחו כ-4.5% חווית תופעת לוואי, ושכיחות גבוהה יותר בגיל המבוגר. תופעות לוואי מסוכנות עלולות להוביל להשלכות בריאותיות חמורות, ולעיתים להיחשב בין סיבות המוות השכיחות בעולם.
תופעת לוואי היא תקלה שיכולה לקרות כשנוטלים תרופה. תקלה = משהו לא טוב שקורה בגלל התרופה.
יש וגם תופעות לוואי חזקות. אלה עלולות לגרום לאשפוז או לסיכון לחיים.
לפני שנים נתנו תרופה בשם תלידומיד והייתה בעיה קשה. ילדים נולדו עם מומים. מום = בעיה בלידה, כמו חסר בגפה. בעקבות זה בנו מערכות בטיחות ודיווח.
בישראל הייתה ב־2011 בעיה בתרופה לטיפול בבלוטת התריס. זה הראה שבדיקות ודיווח חשובים.
יש תופעות שצפויות מהתרופה. למשל תרופה להורדת לחץ דם עלולה להוריד את לחץ הדם יותר מדי.
יש גם תגובות נדירות ולא צפויות, כמו אלרגיה שמוציאה פריחה.
Dose (מינון), כמה תרופה נותנים. יותר תרופה יכולה להגביר סיכון.
Timing (תזמון), מתי התופעה מופיעה. זה יכול להיות מיד או אחרי שימוש ארוך.
Susceptibility (רגישות), אנשים שונים מגיבים אחרת. גיל, מחלות וגנים משפיעים.
נתונים מראים שכמה אחוזים מהאשפוזים קשורים בתופעות לוואי. בדרך כלל תגובות קלות עוברות כשמפסיקים את התרופה, אבל אם משהו חמור, צריך לפנות לעזרה רפואית.
תגובות גולשים