תותח

"תותח" הוא כלי נשק חם שירה פגזים למרחק. פגז הוא הקליעה שמוזרקת מהקנה. הפעלת התותח מתבססת על הצתת אבק השרפה (חומר שמתפוצץ ויוצר גזים). מקובל לקרוא תותח לכל כלי ירייה חם בקוטר קנה (קליבר) של 20 מ"מ ומעלה. קיימים גם תותחים אוטומטיים קטנים, כמו M61 וולקן, היורים מאות פגזים בדקה.

הצתת אבק השרפה יוצרת גזים לוהטים ותפוקה פתאומית של לחץ בתחתית הקנה. הלחץ דוחף את הפגז מעלה בקנה ומשתחרר בלוע. הדחיפה הזו מעבירה לפגז אנרגיה קינטית גבוהה. בתגובה מופיע רתע (בעיטה לאחור) שגובהו מקביל לאנרגיה שניתנה לפגז. באחד ממערכות התחמושת אבק השרפה נמצא במארז נפרד מהפגז.

השימוש המוקדם בכלי ירי עם אבק שרפה תועד בסין ב-1132 במהלך מצור. התותח העתיק ששרד נמצא במנצ'וריה ומתוארך ל-1289; זהו תותח יד מארד קצר.

הידע על אבק השרפה הגיע ככל הנראה מאסיה דרך המונגולים. דיווחים מצביעים על שימוש בתותחים בקרב עין ג'אלות (1260) ובמצור על סביליה (1248). התותחים הראשונים באירופה הופיעו בראשית המאה ה-14 ושימשו בעיקר להריסת חומות.

בתקופה זו התותחים שולבו בשדות קרב ועל ספינות. נבנו ביצורי "באסטיון" נמוכים כדי להגן מפני ירי תותחים. בסוף המאה ה-17 הומצאו ההוביצרים בהולנד, תותחים שיכולים לירות גם במסלול תלול.

השיפורים בטווח, דיוק והרס שינו את המלחמה. נפוליאון ריכז סוללות גדולות של תותחים. באמצע המאה ה-19 ניסו לפתח תותחים שיכולים לירות גם פגז מתפוצץ וגם כדור ברזל, ודגם מוכר הוא הנפוליאון 12-פאונדר.

הופיעו תותחי טנקים בקטרים של 20, 75 מ"מ. הייצור ההמוני אפשר תותחים כבדים ניידים. פותחו תותחי-על כמו "ברטה השמנה" ותותח פריז, וגם פרויקטים כמו HARP לשיגור חלליות. אחרי שנות ה-60 נכנס לשירות התומ"ת (תותח מתנייע), הוביצר על זחלית, שבו נפוץ הקוטר 155 מ"מ.

כניסת דגמים משופרים כמו Panzerhaubitze 2000 ו-M109A6 פלאדין כוללת טען אוטומטי, מערכות איכון (מערכות למדידת שגיאות ולתיקון הירי) ותמיכה בניווט ותקשורת עם מרכז ניהול האש.

בחיל התותחנים משתמשים בעיקר בתומ"ת M-109, בדגם "דוהר" המשופר. ב-2023 החלה קליטת ה"רועם", תותח סיגמה 155 של אלביט על משאית.

קיימים תותחים כבדים, אוטומטיים, הוביצרים ותומ"תים. הבחנה בסיסית היא בקליבר ובשימוש (הגנה, תקיפה, ניידות).

בעבר ציינו את גודל התותח לפי משקל הפגז, למשל "פאונדר" (פאונד הוא כ־0.45 ק"ג). כיום מקובל לציין את הקליבר, הקוטר הפנימי של הקנה. לעיתים מדד האורך של הקנה מצוין כמספר כפולות של הקוטר.

דגמים שהוזכרו כוללים M61 וולקן, Panzerhaubitze 2000, M109 (דוהר) ותותחי-על היסטוריים.

תותח הוא נשק שמיועד לירות פגזים. פגז זהו כדור גדול שנמצא בתוך הקנה.
אבק השרפה הוא החומר שבתוכו שמתפוצץ ודוחף את הפגז.
קליבר הוא הקוטר הפנימי של הקנה. אם הקוטר גדול מ-20 מ"מ קוראים לו תותח.

האבק השרפה נדלק. הוא מייצר גזים ולחץ. הלחץ דוחף את הפגז החוצה.
הרתע הוא ה"בעיטה" לאחור שקרתה בתגובה על הדחיפה.

הראשונים השתמשו בתותחים בסין לפני שנים רבות. תותח עתיק שמצאו הוא משנת 1289.
התותחים הגיעו לאירופה במאות ה-13 וה-14. בהתחלה השתמשו בהם להפלת חומות.

במאות ה-16, 19 שיפרו את התותחים. נפוליאון השתמש בהרבה תותחים במלחמות.
המאה ה-20 הביאה תותחי טנקים ותותחי-על. אחרי שנות ה-60 הופיעו תומ"תים, הוביצר על זחלית.
היום יש תותחים עם טעינה אוטומטית ומערכות מדויקות.

צה"ל משתמש בעיקר בתומ"ת M-109. בשנת 2023 החלו להשתמש ב"רועם" על משאית.