תזמורת

תזמורת היא הרכב מוזיקלי גדול של כלי נגינה. התזמורת מחולקת לסקציות, כלומר קבוצות של כלי נגינה מאותו סוג.

התזמורת הסימפונית או הפילהרמונית הן שמות נרדפים לתזמורת קלאסית מלאה, שבה יש בדרך־כלל כשישים נגנים ויותר. מספר הנגנים משתנה לפי היצירה, ולעתים מגיע ליותר ממאה. תזמורת סינפונייטה היא תזמורת גדולה יותר מתזמורת קאמרית אך קטנה מתזמורת סימפונית. תזמורת קאמרית היא תזמורת קטנה יותר, שלעיתים ניגנים בה בדרך כלל נגן אחד לכל כלי.


בתקופת הרנסאנס ולתחילת המאה ה־17 היו הרכבים מוזיקליים לא אחידים שניגנו בחצרות ובתיאטראות. עם התפתחות האופרה והמוזיקה לבמה, התחילו לכתוב לחבורות כלי נגינה משולבות, הגרעין שהתפתח לתזמורת המודרנית. ההרכב המבוסס על כלי קשת התגבש בצרפת בסביבת 1620, עם הרכב כמו "עשרים-וארבעה הכינורות אשר למלך" שניגן באירועי חצר ובאלטים.


המילה העברית "תזמורת" חודשה על ידי אליעזר בן יהודה. בתחילה הייתה חלופה למילה "קונצרט" אך התקבעה לתיאור ההרכב. המונח הלטיני-orchestra עבר שינויים; במאה ה־18 כבר השתמשו בו במשמעות המודרנית. המלחין יוהאנס מאתזון קרא לאחדות השמות של הרכבים גדולים ב־1713.



התזמורת הסימפונית מכילה את כל הסקציות: כלי קשת (כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס), כלי נשיפה מעץ (כמו חליל וקול קלרינט), כלי נשיפה ממתכת (כמו חצוצרה) וכלי הקשה. לכל קבוצה יש נגן ראשון שאחראי עליה. הכנר הראשי, הקונצרטמייסטר, הוא מנהיג הקשתנים ולעתים מסייע למנצח. לעתים מצטרפים גם כלים מיוחדים כמו פסנתר או עוגב לפי הצורך. דוגמה ידועה היא התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שבה כ־100 נגנים.

תזמורת סימפונית מבצעת מוזיקה קלאסית מכל התקופות. סוגי היצירות והתקופה משפיעים על הרכב הכלים הנדרש.


ניצוח הוא הדרכת נגינת התזמורת על ידי מנצח. המנצח מראה מפעם, דינמיקה (עוצמה), וטמפו (מהירות). אך תפקידו גדול יותר: הוא בונה כימיה עם הנגנים ומוביל מבחינת הפרשנות של היצירה.


תזמורת קאמרית היא הרכב קטן יותר, לעיתים רק כלי קשת ולפעמים נוספות כמה כלי נשיפה.


סינפונייטה היא תזמורת בינונית, גדולה מקאמרית אבל קטנה מסימפונית מלאה.


תזמורת צועדת נגנית בזמן צעידה. היא כוללת בדרך־כלל כלי נשיפה וכלי הקשה. היום משתמשים בה במצעד טקסי ובאירועים ממלכתיים.


יש הרכבים שמורכבים מאותו סוג כלי בלבד, למשל הרכבי כלי מיתר או כלי נשיפה בלבד.


תזמורת בארוק משתמשת בכלים אותנטיים או העתקיהם. המטרה היא לשחזר ככל האפשר את הצליל שהמלחין התכוון אליו בעידן הבארוק.

תזמורת היא קבוצה גדולה של מוזיקאים. הם מנגנים יחד כלי נגינה שונים.


במאה ה־16 וה־17 היו חבורות נגנים בחצרות ובתיאטראות. עם הזמן הם התחברו והפכו לתזמורת גדולה יותר.


המילה "תזמורת" הוצעה על ידי אליעזר בן יהודה. המילה "orchestra" שונתה במהלך ההיסטוריה.



זו תזמורת גדולה. יש בה כלי קשת (כינור, צ'לו), כלי נשיפה (כמו חליל) וכלי הקשה. הדוגמה המפורסמת בישראל היא התזמורת הפילהרמונית, שבה כ־100 נגנים.


מנצח הוא המוביל. הוא מראה קצב ומהירות, ועוזר לנגנים לשחק ביחד.


זו תזמורת קטנה. בדרך־כלל יש פחות נגנים, ולעתים נגן אחד לכל כלי.


זאת תזמורת שניתן לנגן בה בזמן הליכה. משתמשים בה במצעדים וטקסים.


תזמורת בארוק משתמשת בכלים מיוחדים מהעבר. היא מנסה להראות איך המוזיקה נשמעה פעם.