תכלאל

התִּכְּלַאל (ברבים: תְּכַּאלִיל) הוא שמו של הסידור אצל יהודי תימן. פירוש המילה תכלאל הוא "הכולל". הסידור כולל טקסטים ותמצית מההלכות (הלכות = דינים ומנהגים יהודיים) הנדרשות במעגל השנה ובמעגל החיים, כגון שבתות, חגים, ברית מילה, פדיון הבן וחתונה. התכלאל נערך על ידי חכמי תימן הראשונים.

ביהדות תימן התקיימו שני נוסחים עיקריים: נוסח ה"בלדי" והנוסח ה"שאמי". "בלדי" בערבית משמעו "מקומי", כלומר של תימן. "שאמי" מגיע מהמונח "בלאד א-שאם", אזור הצפון שכלל גם את ארץ ישראל. עד המאה ה-18 רוב יהודי תימן התפללו בנוסח אחיד, והנוסח הבלדי שלט. באמצע המאה ה-18 התחזקה השפעת הנוסח השאמי, בעיקר בשל תפוצת סידורים מודפסים ופעילות רבנים כמו הרב שלום עראקי.

נוסח הבלדי תואם במידה רבה את נוסח התפילה של הרמב"ם כפי שנמצא במשנה תורה. יש מסורות שבאמצעותן טוענים שרמב"ם אימץ חלקים מהנוסח התימני. הנוסח הבלדי לא השתנה הרבה לאורך הדורות, אבל קיבל תוספות מתוך מסד הספרדי והקבלה. יש קבוצות שמיעטו או השמיטו תוספות אלה, והעדיפו תיפלה קצרה יותר לפי נוסח הרמב"ם. בסוף המאה ה-18 גובש סדר התפילה הבלדי בסידורו של הרב יחיא צאלח (מהרי"ץ), שכתב גם פירוש בשם "עץ חיים". מהרי"ץ הצליח לשמר את מנהגי תימן ולבלום את אימוץ הנוסח הספרדי.

נוסח השאמי הוא ברובו הנוסח הספרדי שהובא לתימן במאות ה-17, 18 באמצעות סידורים מודפסים. חלק מהחכמים תמכו באימוץ הנוסח החדש, אך היו מתנגדים שנלחמו לשמור על הנוסח התימני המקורי. ההדפסה הגדולה של ספרים מחוץ לתימן פעלה להפצת הנוסח השאמי. בנוסף, בעיות של עוני וחוסר דפוס בתימן הקלו על כניסת הנוסח המודפס. במחוזות מסוימים, כמו שרעב, נוסח השאמי היה נפוץ, אבל גם שם נשמרו מנהגים ייחודיים תימנים.

הפיוטים בתכלאל מגיעים ממקורות שונים: פיוטים תימניים, פיוטי רב סעדיה גאון, ואף פיוטים ממקור ספרדי. בניגוד להרבה עדות אחרות, בקהילות הבלדי אין כמעט פיוטים בתוך הברכות. סדר העבודה במוספים נאמר לאחר חזרת הש"ץ ולא בתוכה. החריג המוצהר הוא בפסח, שבו בנוסח הבלדי נאמר הפיוט "תרומה הבדילנו" באמצע הקידוש.

התכלאל הוא סידור תפילה של יהודי תימן. השם פירושו "הכולל". בסידור יש תפילות ודברים שצריך לדעת לכל השנה ולחיים, כמו שבת, חג וברית.

בתימן היו שני נוסחים עיקריים. הראשון נקרא בלדי. זהו הנוסח המקומי של תימן. השני נקרא שאמי. הוא בא מאזור הצפון שכולל גם את ארץ ישראל.

הנוסח הבלדי דומה לנוסח שרמב"ם כתב. הוא נשמר במשך דורות רבים. בסוף המאה ה-18 הרב יחיא צאלח, שנקרא מהרי"ץ, כתב ספר בשם "עץ חיים" על סדר התפילה. הספר הזה חיזק את הנוסח הבלדי.

נוסח השאמי הגיע לתימן בסידורים מודפסים. חלק מהאנשים רצו לשנות לנוסח הזה. אחרים התנגדו. ההדפסה מחוץ לתימן עזרה להפיץ את הנוסח השאמי.

פיוטים בתכלאל מגיעים מתימן, מרבי סעדיה גאון ומספרד. בבלדי כמעט לא אומרים פיוטים בתוך הברכות. בליל הסדר אומרים את הפיוט "תרומה הבדילנו" באמצע הקידוש.