תנועת "דור דעה" (כונתה גם "דראדעה" והאנשיה כוּנו "דרדעים") היא קבוצה מקרב יהדות תימן, שנוסדה בצנעא בתחילת המאה ה־20 על ידי הרב יחיא קאפח ותלמידיו. הפילוג נבע ממחלוקת על הקבלה (קבלה = מסורת מיסטית יהודית) והשימוש בה בהלכה ובמנהגים. מייסדי התנועה קראו לשוב לגישה רציונלית המבוססת על חיבוריו ופסקיו של הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, פוסק ופילוסוף), אותם ראו כמודל להלכה ולמחשבה היהודית.
התנועה קיבלה את השם הרשמי רק ב־1912. לפני כן רעיונותיה התקיימו בקהילה זמן רב. מקור השם נובע מעיוות לשוני של הביטוי "דור דעה". יריביהם כינו אותם בזלזול "דרדעים"; השם שרר עד שצבר פופולריות ואימוץ גם מחוץ לתימן.
רעיונות רמב"מיים היו נפוצים בתימן עוד מהמאה ה־18. במאה ה־16, 17 חדרה אל תימן גם הקבלה, במיוחד השיטה של האר"י, ועם הדפסת ספרים קבליים התפשטו מנהגים חדשים. בתוך המאה ה־18 נוצרו פיצולים בין תומכי השאמי (נוסח ספרדי/ארצי־ישראלי) לבין הבלאדי (המסורתי התימני). המהרי"ץ (רבי יחיא צאלח) ניסטר לאזן בין המסורות ויצר נוסח תפילה חדש שנקרא בלדי.
הגעת מבקרים מחו"ל והבאת ספרים מודפסים בשלהי המאה ה־19 חיזקה את הדיון סביב מקומה של הקבלה. ביקורים אלו עודדו חכמים כמו יחיא קאפח לחשוב מחדש על מקורות ההלכה והאמונה, והובילו להקצנה מסוימת נגד מנהגים קבליים.
בשנות ה־70, 90 של המאה ה־19 ובמאה ה־20 המוקדמות התחזקו קבוצות שהתנגדו להשפעת המקובלים. הרב יחיא קאפח הפך למנהיג ברור של המחנה הזה. מטרות התנועה נקשרו בהתנגדות להשפעות קבליות, בקידום הלכה ורציונליזם רמב"מי, ובהגנה על מנהגי הבלדיים שהם ראו כמקוריים.
הרב יחיא קאפח חיבר את ספרו "מלחמות ה'" בו התנגד לספר הזוהר ולשיטות הקבלה. לצידו פעלו גם רפורמות חינוכיות: בתי ספר שבהם לימדו לא רק תלמוד אלא גם עברית, פילוסופיה, מתמטיקה ושפות. כך ניסו להפיץ השכלה רחבה יותר בתוך הקהילה.
דעותיו של הרב קאפח עוררו תגובות חריפות. רבנים בירושלים ובמקומות אחרים התנגדו וחלקם אף הצטרפו לחרמות. בתגובה פרסם קאפח מכתבים וחוברות תשובה, והפלג התחיל להיקרא בבירור "דרדעים" מול "עיקשים", מתנגדיו. גם הראי"ה קוק ניהל ויכוח איתו בצורה מכובדת, אם כי הראה התנגדות לעמדותיו.
למרות הפיצול, בשטח המשיכו חכמים לשבת יחד ולהתייעץ. העימותים הציבוריים נחלשו רק לאחר עליית יהודי תימן לישראל, אם כי מתחים ועמדות שונות נמשכים עד היום.
בשנת ה'תר"ץ הקימו תלמידיו של יחיא קאפח את "ארגון אבי דוד" לזכרו ולזכר בנו דוד. לארגון היו סניפים תל אביב וירושלים, והוא פעל גם לחיבור בין פלגים. עם הזמן התנועה התפזרה וחבריה התפזרו בקשת רחבה של מגזרים בישראל.
לא קיימת תנועה פורמלית בשם זה, אך המושג משמש לתיאור אנשים ובתי כנסת בתימנית בישראל החולקים השקפה זו. נכדו של יחיא, הרב יוסף קאפח (חתן פרס ישראל), המשיך דגש רמב"מי וחיבר מהדורות לסידור הבלדי. הוא נמנע מהתנגדות ישירה לזוהר, ובכך יצר גישה מתונה יותר ביחס לסבו. תלמידו הבולט, הרב ד"ר רצון ערוסי, ציין שהמתחים סביב הזוהר ופקפוקיו פחתו בישראל.
דרדעים שאפו לשחזר את מה שראו כיהדות המקורית בהלכה, בתפילה ובמחשבה. הם ראו את הרמב"ם כסמכות מרכזית והעדיפו פרשנות רציונלית.
הדרדעים שמו דגש מיוחד על ייחוד האל כפי שהגדירו אותו הרמב"ם. הם ראו סכנה בתיאולוגיה הקבלית שהציגה את הספירות (מונחים קבליים שמייצגים רמות רוחניות) כמקשות על אחדות האל.
דרדעים מפרשים את תורת הסוד של התלמוד באופן פילוסופי. הם מקבלים שיש מסורת סודית, אך דוחים את הפיתוחים המאוחרים שבנו את ספר הזוהר ואת הגרסאות הלוריאניות של הקבלה. חלקם מקבלים שרידים עתיקים בתוך הזוהר, אחרים דוחים אותו ככולו.
הם מתנגדים לפרקטיקות קבליות מעשיות: קמיעות, לחשים ופנייה לתווכים שאינם האל. הם גם מתנגדים לביטויי פולחן סביב צדיקים ונוהגים של עלייה לקברים למטרות בקשות.
דרדעים רואים את משנה תורה של הרמב"ם כספר ההלכה המדויק ביותר. הם מתנגדים להמצאת תקנות חדשות על ידי חכמים מאוחרים, ומצביעים על כך שחלק מהפוסקים המאוחרים היו מושפעים מקבליות.
הדרדעים מדגישים שמירה על הלכה מסורתית ותפילה לפי הנוסח הבלדי. הם שומרים על קווים מסוימים בנוסח התימני אך מסמנים תוספות קבליות כהערות מאוחרות.
דור דעה היא קבוצה של יהודים מתימן. הם התחילו בצנעא בתחילת המאה ה‑20. המנהיג החשוב שלהם היה הרב יחיא קאפח.
הם לא אהבו את הקבלה. קבלה היא מיסטיקה יהודית, כלומר רעיונות וסודות על העולם. הם חשבו שקבלת רעיונות כאלה שינתה את האמונה והמנהגים.
הם אהבו את הרמב"ם. הרמב"ם הוא רבי משה בן מיימון, חכם גדול שכתב חוקי הלכה והסביר את האמונה בצורה רציונלית.
הרעיון העיקרי שלהם היה: להחזיר את המסורת כפי שהיא לפי חכמי הדורות, בלי טעויות של מיסטיקה. הם רצו שגם בתי ספר ילמדו חשבון, שפות ומדע לצד לימודי הקודש.
את השם "דור דעה" התחילו להשתמש רשמית ב‑1912. אנשים שהתנגדו להם קראו להם בשם מעליב "דרדעים". השם נשאר בתקשורת ובשיחה עד היום.
הרב קאפח כתב ספר נגד הזוהר. הזוהר הוא טקסט קבלי חשוב. בעקבות הספר היו ויכוחים גדולים בין חכמים. חלק מהוויכוחים הסתיימו בפיוס אחרי זמן.
תלמידי הרב הקימו קבוצת תמיכה בשם "אבי דוד". הייתה לה פעילות בתל‑אביב ובירושלים. עם הזמן רבים מהחברים התפזרו.
אין תנועה רשמית כיום. אך יש אנשים ובתי כנסת שממשיכים בדרך הזאת. נכדו של יחיא, הרב יוסף קאפח, המשיך ללמוד וללמד את הרמב"ם. הוא היה פחות תקיף כלפי הזוהר.
הדברים שחשובים לדור דעה: שמירה על האמונה באל אחד, לימוד הגיוני ורציונלי, והימנעות ממנהגים שהם רואים כמיסטיים או פולחניים.
תגובות גולשים