תל צפית

תל צפית הוא תל ארכיאולוגי גדול בשפלת יהודה, ליד יער חרובית וכפר מנחם. שם הכפר הערבי שהיה במקום הוא תל א-צאפי, על שם הסלע הלבן והבוהק. שטח התל גדול מאוד, כ-400, 500 דונם, והוא מתנשא לגובה כ-180 מטרים מעל פני הים.

האתר יושב כמעט ברציפות מאז התקופה הכלקוליתית (תקופה קדומה שבה התחילו להשתמש גם בנחושת). התל התחלק לעיר עליונה, מיושבת לאורך כל התקופות, ולעיר תחתית, מיושבת בעיקר בתקופת הברזל כשהייתה במקום עיר פלשתית.

בתקופת הברונזה הקדומה נבנתה כאן עיר מבוצרת גדולה. בתקופות הביניים היא הצטמצמה, ובתקופת הברונזה המאוחרת חזרה להיות עיר חשובה. נמצאו שרידי קטורת (חומר שריחו נפלט בטקסים) מסוגים נדירים, כמו אגוז מוסקט ואופיום שמצביעים על סחר רחוק עד סרי לנקה.

בתקופת הברזל המוקדמת והבינונית הייתה כאן העיר גת, המפורסמת כעיר פלשתית מרכזית. בשיאה היא השתרעה על כ-500 דונם, הרבה יותר מהיקפה של ירושלים אז. העיר הייתה מבוצרת חזק, דבר שמעיד על שליטה פלשתית באזור.
על פי הארכאולוג אהרון מאיר גת ייתכן וגרמה לחורבן יישוב שכנה בשם קייאפה בתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. בסוף המאה ה-9 נחרבה העיר, ואירוע זה מזוהה במחקר עם כיבוש על ידי חזאל מלך ארם דמשק ב-836 לפני הספירה. בחפירות נחשפה שכבת חורבן עבה, ותעלה מצור ארוכה ומרשימה שנחצבה בסלע.

בשנת 1142 הקים המלך הצלבני פולק מאנז'ו מצודה על התל, שנקראת Castrum Album או Blanche Garde בשל צבע האבן הלבן. המצודה נהרסה על ידי צלאח א-דין ב-1192; ריצ'רד הראשון שוחזר אותה זמנית, והאיזור עבר שליטה מספר פעמים בתקופות האיובית והממלוכית.

בתקופת השלטון העות'מאני שכן כאן הכפר תל א-צאפי. ברשומות משנת 1596 נרשמו כ-484 תושבים. חוקר כמו ויקטור גרן תיאר את המקום במאה ה-19. בתקופת המנדט גדל מספר התושבים, והכפר נכבש ב-9 ביולי 1948 על ידי חטיבת גבעתי. ב-1937 הוקם בקרבה קיבוץ כפר מנחם.

בשנת 1954 נערכו קידוחי נפט במקום וקראו לתל בשם "תל צפית". הקידוח הגיע לעומק רב אך לא מצא נפט. מאז 1990 פועלת ליד התל תחנת כוח גדולה, שהורחבה במהלך השנים.

התל נחפר לראשונה ב-1898, 1900 בידי משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל. מאז 1996 נערכו חפירות בהנהלת אהרן מאיר, למשך כ-25 שנה. נמצאו ממצאים פלשתיים רבים: מזבח פולחן, מתקנים לעיבוד מתכת, אלפי חרסים וחפצי פולחן. בין הממצאים בולטת קערית מזורזת מהתרבות האגאית, שמחזקת קשר בין הפלשתים למקורותיהם הימיים. נמצא גם תעודה חרס עם שמות באלפבית, שאולי מצטיינת כהזדמנות לחיזוק קשרים למקרא.
תגליות נוספות מראות על סחר רחוק עם מצרים, פיניקיה, קפריסין ויוון, וכן נחושת מפינאן.
התעלה הגדולה שנחצבה בזמן המצור, שאורכה כ-2.5 קילומטרים ועומקה כ-5 מטרים, מראה את היקף המצור הארמי על העיר.

האתר הוכרז גן לאומי ב-2008. יש בו מסלול מעגלי עד ראש התל, מצפור עם שלטי הכוונה לערי הפלשתים, ושלטים עם פסוקים מהתנ"ך הרלוונטיים לנושא. לאורך המסלול נראים שרידי הכפר הערבי ובית הקברות, וכן אזורי חפירה ארכאולוגיים.

ניתן למצוא באתר תמונות של השלטים, המצפור, שרידי חפירות, וסלעי הקירטון הלבנים שהתל מפורסם בהם.

תל צפית הוא תל גדול ליד יער חרובית וכפר מנחם. תל הוא גבעה שעשויה משכבות של ערים ישנות.
השם הערבי היה תל א-צאפי, בגלל סלע לבן ובוהק במקום.
התל גבוה ונראה מרחוק.

התל יושב כאן כבר אלפי שנים. זה התחיל בתקופה כלקוליתית. כלקוליתית זה אומר תקופה מוקדמת שבה התחילו להשתמש גם בנחושת.
בתקופות שונות הייתה כאן עיר גדולה ומבוצרת.

בתקופת הברזל הייתה כאן העיר גת. גת הייתה אחת מערי הפלשתים. הפלשתים הם עם שחי כאן פעם.
העיר הייתה גדולה וחזקה. בסוף המאה ה-9 לפני הספירה העיר נחרבה על ידי צבאות שכיבשו אותה.

בתל נמצאו חפצים רבים. נמצא מזבח קטן שהיה לשימוש בטקסים. נמצאה גם קערית שמקורה באיים בים האגאי.
היו גם שרידי קטורת (חומר שנשרף בטקסים) שהביאה סחורה מרחוק.
כל אלה מראים שהיתה כאן עיר חשובה וסוחרת.

במאה ה-12 בנו הצלבנים מצודה על התל. המצודה קיבלה שם שמשמעותו "משמר לבן".
מאוחר יותר היה כאן הכפר תל א-צאפי. הכפר נותר עד אמצע המאה ה-20.

התל הוכרז כגן לאומי ב-2008. יש שביל הליכה מעגלי עד לפסגה. בפסגה יש מצפור עם השלטים לערי הפלשתים.
בגן הלאומי אפשר לראות שרידי חפירות, קברים ישנים וסלעי התל הלבנים.