תמר (ספר בראשית)

תָּמָר היא דמות מקראית, כלתו של יהודה ואשתו של ער. לאחר מותו של ער נישאה לאונן לפי נוהג הייבום, כאשר אח אמור לשאת את אשת אחיו כדי להקים זכר לשמו. אונן סירב להוליד ילד שיישא את שם אחיו, ושפך את זרעו לחוץ; על כך נענש, והיה יהודה נמנע מלתת את בנו השלישי, שלה, לתמר.

השם "תמר" מקושר לעץ התמר ולדימויי יופי במזרח הקדום. עץ התמר שימש סמל של נשיות ופיריון, והשם רומז ליופי ולקשר קדום של נשים עם דימויי העץ.

כפי שנאמר, ער מת ובשל כך נישאה תמר לאונן. אונן סירב לקיים את חובת הייבום (להביא ילד במקומו של אחיו). לפי המסופר, מעשהו עורר את זעמו של ה' והוא מת.

מאוחר יותר יהודה נמנע לתת את בנו שלה לתמר. תמר הבינה שאולי לא ייעשה לה צדק. היא התבודדה באתר שנקרא "פתח עיניים" והסוותה עצמה. יהודה פגש בה וחשבה לזונה. כתנאי לשלם לה הציע תשלום בעיזים. תמר דרשה כערבון את חותמו, את פתילו ואת מטהו, חפצים אישיים שהיו מסמכים לזהות אדם. יהודה שלח אחר כך את העיזים אבל לא מצא את האישה.

תמר הריונה התגלה, ואמרו עליה שהיא זנתה. היא עמדה בפני ענישה חמורה. לפני שהענישו אותה, חשפה את החפצים של יהודה כהוכחה. יהודה הודה ודרש שהיא צודקת. היא ילדה תאומים, פרץ וזרח. לפי הסיפור פרץ יצא ראשון למרות שזרח נראה שיוצא ראשון; פרץ הוא שממנו מתחילה שושלת המלוכה.

הסיפור מקשר בין תמר לנטייה המקראית להעריך יוזמה נשית. דומה לו גם סיפור רות, שבו אישה נוקטת יוזמה בגורן, וזוכה להיות אמא לשושלת המלוכה (דרך בעז ועובד).

הסיפור השפיע על דיונים שונים: ייבום (הנוהג של אח לשאת את אשת אחיו כדי להעלות זכרו), ההלכה של "אישה שמתו שני בעליה", איסור לנישואים נוספים מחשש שמא האישה היא גורם למות בעליה, ולימוד מוסרי נגד לבזות אדם בפומבי (הלבנת פנים).

במדרשים שונים נכתבו גרסאות שונות על מוצאה של תמר, כגון בתו של שם או כאשה מארם נהריים. מצאצאיה של תמר ויהודה יצא דוד המלך ויואב בן צרויה, לכן סיפור זה מקשר בין יהודה לשושלת המלוכה.

הסיפור שימש השראה למחזה וניתן למצוא השערות ספרותיות מודרניות שמחזירות אותו בהקשרים שונים.

תמר היא דמות בתנ"ך. היא הייתה אשתו של ער, בני יהודה.

השם תמר קשור לעץ התמר. בתרבויות קדומות התמר סימל יופי ופיריון.

לאחר שער מת, תמר נישאה לאח שלו אונן לפי מנהג שנקרא ייבום. ייבום זה אומר שאח צריך להביא ילד בשביל אח שמת. אונן לא רצה שהילד יהיה של אחיו ושפך את זרעו. לפי הסיפור הוא מת.

יהודה לא רצה לתת את בנו שלה לתמר. תמר התחפשה והמתינה ב"פתח עיניים". יהודה חשב שהיא זונה וישן איתה. היא בקשה חפצים אישיים שלו, חותם, פתיל ומטה, כערבון.

תמר הייתה בהריון. אמרו עליה שהיא עשתה דבר לא נכון. לפני שעונשו בוצע, היא הראתה את החפצים של יהודה. הוא הבין שהיא צידקה. היא ילדה תאומים: פרץ וזרח. פרץ הוא שמהתחיל את שושלת המלוכה.

ממנתה של תמר יצאו עמים חשובים בסיפור, ובין צאצאיה יש את דוד המלך. הסיפור גם משווה לפעמים את תמר לרות, כי שתי נשים לקחו יוזמה בשביל להיות אמהות חשובות.

הסיפור הועלה על הבמה ויש לו התייחסויות בספרות מודרנית.