תנועת ההשכלה היהודית

תנועת ההשכלה, או 'ההשכלה', הייתה תנועה אינטלקטואלית של יהודים במרכז ובמזרח אירופה. היא צמחה משנות ה-70 של המאה ה-18 ונחלשה לקראת סוף המאה ה-19, בעיקר סביב 1881 עם עליית הלאומיות היהודית. המטרה הכפולה של המשכילים הייתה לשמר זהות יהודית מובחנת ולחדש תרבות וחיים רוחניים, ובמקביל לקדם השתלבות במדינות שבהן חיו.

המשכילים קידמו רציונליזם, ליברליזם וביקורתיות. הם רצו לחזק חינוך כללי, ללמד את שפת המדינה ולהחליש מוסדות קהילתיים שנראו להם מעכבים. במקביל דגלו בתחיית העברית כשפה ספרותית לצרכים חילוניים. השפה המשכילית הייתה גבוהה ופורמלית, ונשענה על המקורות והדקדוק. השירה, המחזה והעיתונות בעברית נולדו בתנועה זו.

שלבי ראשית ההשכלה כללו פרוטו-משכילים במאה ה-18. אלה התעניינו במדעים, פילוסופיה ובשיפור החינוך. הם ביקרו את הבידוד התרבותי והלשוני של הקהילה המסורתית, ודיברו על הרחבת לימודי החול.

ברלין הייתה מרכז מכריע. משה מנדלסון סימל את האידיאל המשכילי של חיבור בין יהדות לאינטלקט האירופי. נפתלי הרץ וייזל קרא לרפורמה חינוכית והציע בתי-ספר שילמדו גם מקצועות חול. כתב-העת 'המאסף' הפך לזירה חשובה לפרסומי המשכילים ולרשת חוגי קוראים.

המהפכה הצרפתית ואמנציפציה (שוויון זכויות) עוררו תקוות רבות. חלק מהמשכילים נעו לכיוון רדיקלי, אחרים קיוו לפשרה עם הרבנות. בסוף המאה ה-18 חלק מהמאמצים נכשלו, והשימוש הגובר בגרמנית החל להחליף חלק מטריטוריית העברית שהמשכילים בנוהל ניסו לבנות.

בממלכת הבסבורג פעילות המשכילים התמקדה בפראג, מוראביה וגליציה. פראג הייתה מתונה ושמרנית ביחס לברלין. בגליציה, מאמצי השכלה היו אינטנסיביים במיוחד, ונוצרו מתח והעמדות מול החסידות (חסידות = תנועה דתית עם דגש על חוויה רוחנית). המשכילים בגליציה קידמו בתי-ספר ועיתונות עברית ונכנסו לעימותים חברתיים עם השכבות המסורתיות.

ברוסיה הושכלה התפתחה בעיקר בוילנה, באודסה ובמחוזות גליציה וווהלין. השלטונות יזמו בתי-ספר ממשלתיים וניסו לקדם רפורמות. בעשורים שאחרי 1855 גדלה השתלבות יהודית כלכלית, והעיתונים המשכיליים הפכו לבמות חשובות, כמו 'המליץ'. במקביל נוצרו מחלוקות פנימיות בין מחנה מתון לרדיקלי.

החל משנות ה-80 האכזבה גברה, וב-1881 הפוגרומים (מעשי אלימות כלפי יהודים) ברוסיה העמיקו את משבר האמון ברעיון ההשתלבות. רבים פנו לאלטרנטיבות: עלייה לארץ ישראל, עלייה לאמריקה, או זהות פוליטית חדשה כלאומיות יהודית.

ההשכלה השפיעה על מודרניזציה, חינוך ושפה יהודית. היא הניעה תחיית העברית כשפה ספרותית ויצרה אינטלקטואליות חדשה. יחד עם זאת, השפעתה המעשית הייתה מוגבלת יחסית, והמודרניזציה התרחש בשילוב עם כוחות חיצוניים, כמו בתי-ספר ממשלתיים ושינויים כלכליים. לקראת סוף המאה ה-19 המילה 'משכיל' כבר שינתה משמעותה ונפוצה במשמעות של אדם משכיל בלבד.

ההשכלה הייתה תנועה יהודית במאות ה-18 וה-19. החיסרון היה: הם רצו לעזור ליהודים להשתלב ולשמור על זהותם. הם קראו ללימוד מדעים ולימוד שפת המדינה.

המשכילים אהבו רעיונות של תבונה וחופש מחשבה. הם עבדו על חידוש העברית כדרך לכתוב שירים וסיפורים.

בהתחלה היו בודדים שלמדו מדע ופילוסופיה. הם רצו שיתנו גם לימודי חול בבתי-ספר יהודיים.

ברלין הייתה מרכז חשוב. משה מנדלסון היה דמות מפתח. משכילים הוציאו עיתונים בעברית. הם הקימו בתי-ספר חדשים.

בגליציה ופראג פעלו משכילים רבים. הם נלחמו עם החסידים (חסידים = תנועה דתית שנחשבת מאוד דתית). הם ניסו לשנות את החינוך.

בוילנה ובאודסה היו חוגים משכילים. בעיתונים דיברו על רפורמות. ב-1881 התחילו פוגרומים (מעשי אלימות כנגד יהודים). זה שבר תקוות רבות.

בסוף, ההשכלה עזרה ליצור ספרות עברית ולשנות חינוך. אבל הרבה שינויים אחרים גם השפיעו.