תסביך אדיפוס

'''תסביך אדיפוס''' הוא השם שנתן זיגמונד פרויד לשלב בתיאורייתו שבו בן צעיר חווה משיכה לאמו ויריבות לאב. השם מגיע מהמייסל המיתולוגי אדיפוס, שנשא לאישה את אמו בלי לדעת זאת.

פרויד דיבר על התופעה כבר בסוף המאה ה-19 וקידם את המושג במאמרים שלו בתחילת המאה ה-20. לפי פרויד, כל זכר חווה בשלב מסוים תשוקה מינית כלפי האם וקנאה כלפי האב. האב נתפס כמתחרה על תשומת הלב של האם.

כאשר רגשות אלה עזים, הילד עלול לפנטז על הדחת האב ולהרגיש חרדה ששמו "חרדת סירוס", פחד לא מודע מאיבוד איבר מינו כעונש. החרדה הזאת, לפי פרויד, גורמת לילד לקבל את מקומו ולהיפרד מהמשיכה המינית לאמו.

ההתמודדות כוללת זיהוי עם ההורים: הילד מתחיל לאמץ תכונותיהם. בכך הוא מפתח את המצפון שלו (האני העליון) ומעביר את האנרגיה המינית שלו לפעילויות וחיבורים אחרים, תהליך שפרויד קרא לו סובלימציה, הסטת דחפים לתחומים מקובלים.

פרויד גם קישר את השלב הארוגני בזמן זה לאזור איבר המין, וטען שמה שקורה במשפחה משפיע על הצלחת הפתרון. ילד עם אב מרוחק או בלי דמות אב עשוי להיתקל בקשיים גדולים יותר.

המושג המקביל לנערה נקרא "תסביך אלקטרה".

חוקרים ופסיכואנליטיקאים אחרים פיתחו גישות שונות. מלאני קליין טענה שהדחפים התוקפניים מופיעים מוקדם יותר ומתבטאים כלפי שני ההורים. כמו כן, נמתחה ביקורת שהמנגנון אינו אוניברסלי וכלל תרבותי, ושממצאים אתנוגרפיים מראים שונות רבה בין חברות.

'''תסביך אדיפוס''' הוא רעיון של פרויד על שלב שבו ילד צעיר מאוד רוצה את אמו מאוד. השם נשלף מהאגדה על אדיפוס, שלא ידע שאשתו היא אמו.

פרויד אמר שבנים צעירים מרגישים קנאה כלפי אביהם. קנאה כאן פירושה רצון שיקבלו את כל תשומת הלב של האם.

הילד גם מפחד שאב יעניש אותו. פרויד קרא לפחד הזה "חרדת סירוס", פחד לא מודע שאיבר חשוב בגוף ייפגע.

פרויד חשב שהילד מתגבר על זה כשהוא מתחיל להתנהג כמו האבא והאמא. כך הוא לומד לשלוט ברגשותיו ולפתח את אישיותו.

אם אין אב קרוב או אם האם מתנהגת אחרת, זה עלול להקשות על ההתגברות.

המושג לנערה דומה וקוראים לו "תסביך אלקטרה".

יש חוקרים שאמרו שדברים אחרים קורים קודם לכן, ושזה לא נכון בכל מקום בעולם.