תסמונת האישה המוכה היא מצב פסיכולוגי שבו אישה שחוותה התעללות פיזית חוזרת הופכת לדיכאונית וללא היכולת ליזום בריחה או בקשת עזרה. התופעה מסבירה מדוע רבות מהנפגעות לא פונות למשטרה, לא נאבקות או לא עוזבות את הקשר.
נשים במצב זה סובלות מדימוי עצמי נמוך ולעתים מאמינות שהן האשמות בהתעללות. רבות יסרבו לקבל עזרה, יתנגדו להתלונן ולעיתים אף יגיבו בצורה עוינת כלפי המציעים עזרה. התופעה נפוצה בעיקר אצל נשים וילדים, אך לעיתים נדירות היא מופיעה גם אצל גברים.
יש ויכוח משפטי-מדעי לגבי השימוש בתסמונת כהגנה נגד אשמה בפשע. למשל, חוק McNaghten (כלל משפטי לבדוק אי-שפיות) דורש שהנאשם לא יכול היה להבדיל בין טוב לרע ברגע המעשה. לא קיים קונצנזוס ברור אם התסמונת עומדת בקריטריון זה.
1. הכחשה - האישה מגלה את האירוע כחד־פעמי ומכחישה את החומרה.
2. אשמה - היא מאמינה שבגללה זה קרה ומותחת על עצמה את האשמה.
3. הארה - מתחילה להבין שאינה האחראית ושבן הזוג אלים.
4. אחריות - מבינה שהאחראי הוא המתעלל; בשלב זה ייתכן ניסיון להימלט מן הקשר.
תסמונת האישה המוכה היא מצב שבו אישה שנפגעת שוב ושוב מאלימות מפחדת ולא בורחת. היא לעתים לא מבקשת עזרה ולא מדווחת למשטרה.
נשים כאלו מרגישות רע עם עצמן וחושבות שהן אשמות. לפעמים הן מסרבות לקבל עזרה אפילו כשהיא מוצעת. בדרך כלל זה קורה לנשים ולילדים, לפעמים גם לגברים.
יש ויכוח אם אפשר לומר שמישהו כזה לא ידע להבחין בין טוב לרע בזמן הפגיעה. זו שאלה שמוסדות המשפט והרפואה לא מסכימים עליה.
1. הכחשה - חושבת שזה היה מקרה אחד בלבד.
2. אשמה - מאמינה שזו אשמתה.
3. הארה - מתחילה להבין שזה לא היא האשמה.
4. אחריות - מבינה שהאחראי הוא המתעלל, ולעתים מנסה לברוח.
תגובות גולשים