תסמונת הגף הזרה

תסמונת הגף הזרה היא אבחנה נוירולוגית נדירה שבה אדם מרגיש שיד או רגל אינה שייכת לו.

הגורם בדרך כלל נזק באזורי ברודמן 4 ו-6 שבאונות המצח של המוח. אונות המצח הן חלקים במוח שאחראים על הפעילות המוטורית, כלומר על תנועה. גורם נוסף הוא נתק חלקי בין שני צדי המוח, למשל בכפיס המוח (החיבור העיקרי בין ההמיספרות). נזק כזה יכול לנבוע משבץ, מחלות ניווניות או ניתוח מוח לצורך הקלה על אפילפסיה.

כשיש פגיעה או נתק, המוח חדל לזהות את הגף כחלק מ הגוף שהוא שולט בו. הגפה עלולה לבצע פעולות רפלקסיביות ונראות כ"מנוהלות" על ידי גורם זר. לפעמים היד הזרה מתנגדת ליד השייכת ומפריעה לביצוע פעולות רצוניות. היא אף יכולה לבצע מעשים מורכבים, כמו לפתוח כפתורים או להסיר בגדים, ולפעמים האדם לא שם לב לפעולות עד שהוא מסתכל.

חולים לעיתים מייחסים לגפה רצון משלה, או מאמינים שהיא בשליטת כוח חיצוני. מצב זה יוצר קושי גדול כאשר החולה מבקש לכרות את הגפה, גם אם היא בריאה. מצד אחד עומדת זכותו של האדם לשלוט בגופו, ומצד שני עומדת רתיעת הרופא לבצע ניתוח מיותר מבחינה רפואית ואתית. היו מקרים שבהם אנשים ניסו לפגוע בגף בעצמם, ואף ניסו כריתה שלא בצורה בטוחה.


פגיעה בכפיס המוח עלולה לגרום לפעילות לא רצונית בגפה הלא דומיננטית (לדוגמה, ביד שמאל אצל ימניים). פגיעה באונות המצח יכולה לגרום לתנועות בלתי רצוניות ביד הדומיננטית. פגיעות בקליפת המוח עלולות לעורר תנועות חסרות תכלית בשתי הידיים. פעולות מורכבות שמבוצעות על ידי הגפה הזרה מקושרות לעיתים לגידולים, מפרצות או לשבץ.

לפי תיאוריה מקובלת, התסמונת נגרמת מפירוד בין אזורים במוח שמפקדים על תנועה. במקרים רבים אין טיפול מוכר.

מצב זה מביא לעתים דרישות לכרות את האיבר ה"זר". בקשות כאלה מעוררות דיון אתי-רפואי בין זכות החולה על גופו לבין חובת הרופא לא לבצע פעולה בלתי מוצדקת רפואית.

אוליבר סאקס תיאר מקרה שבו מוחו של מטופל "שכח" רגל שהייתה בגבס לאורך זמן. כאן המצב היה הפיך, והמוח יכול היה "להיזכר" ברגל לאחר טיפולים ארוכים. לעומת זאת, נתק בין חלקי המוח או פגיעות באונות המצח עלולות להיות בלתי הפיכות.

תסמונת הגף הזרה היא מצב נדיר שבו אדם מרגיש שיד או רגל אינה שייכת לו.

הדבר נגרם לפעמים מפגיעה בחלקים במוח שאחראים על תנועה. אזורים אלה נקראים ברודמן 4 ו-6. יש גם מצבים שבהם "הגשר" שמקשר בין שני חצאי המוח (כפיס המוח) נפגע.

במצב כזה, הגפה יכולה לזוז לבד. היא מבצעת פעולות שאינן רצוניות. לפעמים היא מתנגדת ליד השייכת. אנשים מסוימים מאנישים את האיבר ומייחסים לו רצון.

אין טיפול ידוע שמרפא תמיד את המצב. חלק מהחולים מבקשים לכרות את האיבר, וזה מעלה שאלות קשות בין מה שהאדם רוצה לבין מה שמותר לרופא לעשות.

הנוירולוג אוליבר סאקס סיפר על מקרה שבו רגל שנשארה בגבס לא הוכרה על ידי המוח. אחרי טיפול במשך זמן רב המוח זכר שוב את הרגל. במקרים מסוימים זה הפיך, אך לא תמיד.


פגיעה בכפיס המוח עלולה לגרום לכך שהיד הלא דומיננטית תתנהג כ"זרה". פגיעה באונות המצח עשויה להשפיע על היד הדומיננטית. לפעמים הבעיה נגרמת משבץ או מגידול במוח.