תעודת זהות (ת"ז) היא מסמך רשמי שמזהה את בעליו כאזרח או תושב שהנפיקה אותו. היא משמשת בעיקר לזיהוי, ולעיתים כוללת פרטים כמו גיל, מין, תיאור פיזי או מוצא. בתנאים יומיומיים תעודה משמשת להוכחת זכויות וחובות, למשל כדי לקנות אלכוהול במקומות שבהם המוכר צריך לוודא הגיל.
בעבר היו כרטיסי קרטון עם תמונה. כיום נפוצים כרטיסים עם שבב - כרטיס חכם (כרטיס שיש בו שבב מחשב שניתן לקרוא). תעודות מודרניות עשויות להכיל מידע ביומטרי (מידע פיזי ייחודי של אדם). זה כולל תמונה דיגיטלית, תווי פנים, דפוסי אצבעות או סריקת קשתית העין. מידע שגרתי בתעודות הוא שם מלא, כתובת, תאריך לידה ושמות הורים. בחלק מהמדינות מצויין גם סוג דם.
החוק מגביל מי רשאי לדרוש הצגת תעודת זהות, בדרך כלל שוטרים ורשויות הגירה. בפועל נהוג להציג תעודה במצבים רבים, כמו שימוש בכרטיס אשראי או קניית אלכוהול. במדינות רבות נשיאת תעודה היא חובה דה פקטו, מי שאינו נושא אותה עלול להיתקל בקשיים או להיעצר זמנית.
יש מסמכים שמחליפים תעודה כמו רישיון נהיגה או דרכון. בדרך כלל תעודת זהות ניתנת לכל התושבים החוקיים, בעוד שדרכון ורישיון ניתנים רק למבקשיהם.
הויכוח הבולט הוא על פגיעה בפרטיות. מתנגדים חוששים ממאגרי מידע שמרכזים את המידע שבתעודה ומאפשרים מעקב מדינתי. התומכים מדגישים את ערך הזיהוי והשירותים המנהליים.
על פי ארגון Privacy International נכון ל-1996 כ-100 מדינות מחייבות את אזרחיהן לשאת תעודת זהות. בארצות כמו ארצות הברית ובריטניה הנושא שנוי במחלוקת והנפקה ריכוזית פדרלית לא מתקיימת.
בישראל נשיאת תעודת זהות היא מקובלת וחייבים לקבל תעודה בתושבות קבע מגיל 16. הרשות המנפיקה היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים. בתעודה הישראלית מופיע מספר זהות ייחודי, שמות, תאריך ומקום לידה, מין ותמונה. בעבר הופיע סעיף "לאום" בתעודה; מאז 2002 הוסר הלאום והוחלפו כוכביות בתעודה עצמה, אם כי הלאום נשמר ברישום האוכלוסין.
בתקופת המנדט הבריטי היה כרטיס דומה מאז 1946, שהכיל גם ציון "גזע". תעודות חדשות הפכו לאחרונה לביומטריות ומוגבלות בתוקף; תעודות ישנות שאינן ביומטריות היו בתוקף עד 2024.
בריטניה השתמשה בתעודות במלחמות העולם ויש מחלוקת על החזרתן. בצרפת הייתה חובה בעבר, והמשמעות ההיסטורית של השימוש בתקופת וישי מדגישה את הסכנות בשימוש רשמי לרדיפה. בארצות הברית לא קיימת תעודה פדרלית, ורישיונות נהיגה משמשים תחליף רחב. בהונג קונג נפוץ כרטיס חכם מאז 2003 ולתושבים הוטלה נשיאה חובה בתקופות של ביקוש להגנה על גבולות.
בתחומים שבמחלוקת פוליטית הונפקו תעודות זהות חלופיות, כמו תעודות בסהרה המערבית ובבסקים, או תעודות פלסטיניות שאושרו מאז הקמת הרשות הפלסטינית. במדינות שונות משמעות "חובת נשיאה" שונה, מפגיעה זמנית ועד סנקציות חמורות במשטרים טוטליטריים.
תעודת זהות היא כרטיס שמראה מי אתה. הכרטיס נותן שם, תאריך לידה ותמונה של האדם.
יש כרטיסים ישנים מנייר ויש כרטיסים מודרניים עם שבב. שבב זהו מעין מחשב קטן שבתוכו שומרים מידע.
תעודות מודרניות עשויות להכיל מידע ביומטרי. ביומטרי זה נתונים על הגוף, כמו תמונה של הפנים או טביעות אצבע.
התעודה עוזרת להראות מי אתה. היא נדרשת לעתים בקנייה של דברים שמיועדים למבוגרים.
מסמכים אחרים יכולים להחליף אותה, כמו דרכון או רישיון נהיגה.
בישראל מקבלים תעודת זהות בתור תושב כשיוצרים 16. משרד הפנים מנפיק את התעודות. בתעודה יש מספר זהות, שמות ותמונה. בעבר היתה גם שורה של "לאום". מאז 2002 לא רשמו את הלאום על התעודה עצמה.
במדינות שונות יש חוקים שונים לגבי האם חייבים לשאת את התעודה. באמריקה משתמשים לעתים ברישיונות נהיגה במקום תעודה. בצרפת ובבריטניה היו שינויים לאורך ההיסטוריה לגבי השימוש בתעודות.
תגובות גולשים