תענית אסתר

תענית אסתר היא תענית (תענית = צום) הנורית בי"ג באדר, ערב חג הפורים. ברוב המקרים זהו מנהג ולא מצווה מהתורה, ולכן ההלכות לגבי הצום קלות יותר מאשר בצומות אחרים. לעתים, כאשר פורים חל ביום ראשון, הצום מוקדם ואינו על י"ג.

בימי אחשוורוש, המן רצה להשמיד את העם היהודי. אחרי מהלכים בממלכה, המן נתלה ואסתר ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. לפי המגילה, מרדכי ביקש מאסתר שתיגש אל המלך, והיא הסכימה אך בקשה שכל העם יצום שלושה ימים לפני כן. מי שניגש אל המלך בלי קריאה סיכן את חייו, ולכן הצום נועד גם כהכנה רצינית לעשיית מעשה גדול.

המנהג לצום ביום זה אינו מוזכר בתלמוד במפורש. הוא מופיע לראשונה במדרש ובכתבים של הגאונים, ובהמשך אצל רש"י והרמב"ם. במסורת של מסכת סופרים מוזכרים "ימי צום מרדכי ואסתר" של שלושה ימים לפי דפוס מסוים. בארץ ישראל נהגו לפעמים להתענות אחרי פורים בגלל יום ניקנור, יום שמחה היסטורי.

הוסברו טעמים שונים לצום זה. חלקם מקשרים אותו לצום ההכנה שאסתר וקורבנות העם עשו לפני הפנייה למלך.

בכמה קהילות נהגו ביום זה לתת מחצית השקל. מחצית השקל = סכום כסף שהיה משולם פעם לשם תמיכה במקדש. נהגו לומר "זכר למחצית השקל" כדי שלא להחשיב את הכסף כקידוש צדקה מיוחדת.

מכיוון שהתענית היא מנהג ולא תענית מדאורייתא, הפוסקים איפשרו הקלות בהלכותיה יותר מאשר בצומות מחמירים.

תענית אסתר היא צום (צום = לא לאכול) שנחגג ביום י"ג באדר. זה קרוב לחג הפורים.

פעם, בממלכה של אחשוורוש, המן רצה לפגוע ביהודים. אסתר ומרדכי עזרו לעצור את זה. לפני שאסתר דיברה עם המלך, היא ובני עמה צמו שלושה ימים כדי להתכונן.

המנהג לצום לא מופיע בתורה או בתלמוד במפורש. הוא מופיע בסיפורים קדומים ובכתבים של חכמים מאוחרים.

אנשים אמרו כמה סיבות לצום. בעיקר זה היה לצום לפני מעשה חשוב, כמו שפעלה אסתר.

בקהילות מסוימות נהגו לתת ביום הזה "מחצית השקל". מחצית השקל = תשלום קטן שהיו נותנים בזמן המקדש. נהגו לומר "זכר למחצית השקל" כדי שזה יהיה ליד ההזכרה ולא כקידוש.

כי זה מנהג ולא חוק חזק, אפשרים הקלות בצום הזה יותר מאשר בצומות אחרים.