הקדש (הלכה)

הקדש בהלכה הוא הרכוש שהוקדש לבית המקדש. שימוש ברכוש הזה שלא למטרתו נקרא מעילה, שימוש אסור.

יש כמה סוגים של רכוש מקודש, לפי הדרך שבה הוקדשו ולפי ייעודם.

בדק הבית הם תרומות שנועדו לתיקון ושיפוץ בית המקדש. הכספים מגיעים מתרומות ייעודיות, מתרומות ל'לשכת הכלים' או מהקדשות של נכסים שונים. משתמשים בחפצים הנצרכים, והשאר נמכר כדי לממן את השיפוץ.

קדשי בדק הבית קדושים פחות מקדשי מזבח. מכיוון שהקדושות כאן חלים על הערך הכלכלי של החפץ ולא על החפץ עצמו, אפשר לפדות או לחלל אותם במקרים מסוימים. גם דיני המעילה שונים: מי שמשתמש בחפצי בדק הבית הופך אותם לחולין (לשימוש רגיל), בעוד שקדשי מזבח נשארים בקדושתם גם אחרי מעילה.

שם הביטוי 'בדק הבית' נובע מגבייה לצורך שיפוץ שנעשתה בימי יואש המלך.

נדר הוא התחייבות להביא קרבן לבית המקדש, אך לא חייבת להיות בהמה ספציפית. נדבה היא התחייבות שבהמה מסוימת תהפוך לקרבן. בהמות שהוקדשו כך נקראות קדשי מזבח.

קדשי מזבח הם חפצים ובהמות הקדושים יותר. הם כוללים קרבנות ומנחות שמוקרבים על המזבח. קדשי מזבח בדרך כלל לא ניתנים לפדייה, אלא אם ירדה קדושתם כי הם אינם כשרים להקרבה, ואז הם נחשבים לקדשי בדק הבית.

כספי נדבה מיועדים לקניית קרבנות ציבור, כשהמטרה היא למלא את המזבח בזמן שאין מספיק קרבנות פרטיים. מקורם בתרומות ייעודיות או בהסבה של כספים שלא נוצלו למטרתם הראשונית.

מחצית השקל היא תרומה שנתית שכל עם ישראל משלם. הכסף מיועד לקרבנות הציבור שנעשים במהלך השנה.

הבעלים יכול לומר על חפץ 'הרי זה קודש', וכך הופך החפץ להקדש. אם החפץ ראוי להקרבה, כמו בהמה בלי מום, הוא ייחשב לקדשי מזבח ויוקרב. אם אינו ראוי, כמו בהמה עם מום, הוא יהיה מקדשי בדק הבית וממכירתו יממנו את בית המקדש.

יש חילוק בדינים לגבי שימוש בכספי בדק הבית לקניית כלי שרת (כלי עבודה של המקדש). לעתים קנו כלי שרת מכספים אחרים, ולפעמים היה מותר להשתמש בכספי בדק הבית אם נשארו עודפים שלא נדרשו לבנייה.

אסור להשתמש בחפצי הקדש שלא למטרתם. מי שמעל בשוגג, צריך להשיב את שווי השימוש בתוספת חומש (תוספת של 25%, כלומר סך הכל 125%) ולהקריב קורבן אשם (כּּבש בן שנה). מי שמעל במזיד משלם רק את הקרן, בדרך כלל פטור מחומש ומהקורבן, אך עלול להיות חייב בעונשים חמורים לפי ההלכה, לפי מחלוקות ההלכה.

הקדש הוא רכוש שהוקדש למקדש. הוקדש = נעשה קודש למקדש.

יש כמה סוגים של דברים שהוקדשו. הם שונים לפי למה הוקדשו.

בדק הבית הם תרומות לתיקון ושיפוץ המקדש. הכסף מגיע מתרומות שונות. משתמשים בדברים שצריך. שאר הדברים מוכרים ומממנים את השיפוץ.

נדר = הבטחה להביא קרבן. נדבה = הבטחה שבהמה מסוימת תהיה קרבן. בהמות כאלה קוראים קדשי מזבח.

כספי נדבה משמשים לקרבנות של כל העם. מחצית השקל היא תרומה שנתית שכל אחד נתן. הכספים משמשים לקורבנות הציבור.

אם אדם אומר על חפץ 'הרי זה קודש', הוא הופך אותו להקדש. חפץ ראוי להקרבה ייחשב קדש מזבח. חפץ לא ראוי ימכר ויממנו בו את השיפוץ.

כלי שרת הם הכלים שעובדים איתם במקדש. לפעמים קנו אותם מכספי בדק הבית, אם נשאר כסף.

אסור להשתמש בדברים של ההקדש שלא למטרה. מי שעושה זאת צריך להחזיר ולהוסיף קצת כסף. במקרים חמורים יש גם עונשים לפי ההלכה.