תפילת ערבית של שבת היא התפילה הראשונה של השבת. נהוג לערכה זמן קצר אחרי שקיעת החמה ביום שישי, אחרי קבלת שבת.
מבנה התפילה דומה לערבית רגילה. היא נפתחת ב"ברכו" (קריאה לפתיחת ברכה), אחריה נאמרת קריאת שמע (הקביעה העיקרית על אמונת ישראל) עם ברכותיה. יש חצי קדיש (תפילת הקידוש בקצרה), ותפילת עמידה מקוצרת לשבת, תפילה שעומדים בה ונקראת גם אמירת העמידה, שעומדת על שבע ברכות במקום עשר. בתפילה יש תוספות מיוחדות לשבת, כמו פרשת ויכלו (קטע על בריאת העולם) וחזרת הש"ץ מקוצרת. בסיום נאמרים עלינו לשבח וקדיש יתום.
בניגוד לימות החול מושמט הביטוי "והוא רחום" שנאמר לפני ברכו. בנוסח ספרד מקובל קטע מזוהר בשם "כגוונא" לפני ברכו. בנוסחים עתיקים כמו איטליה יש וריאציות לברכות קריאת שמע, ולעתים היו וויכוחים על כך בין חכמים.
ברכת השכיבנו, הברכה האחרונה של ברכות קריאת שמע, מסיימת בשבת בחתימה מיוחדת: "פורש סוכת שלום עלינו... ועל ירושלים" במקום החתימה של ימות החול. בחלק מהנוסחים משנים קטעים אחרים בברכה זו או משמיטים חלקים. לאחר השכיבנו נהוג במקומות רבים לומר פסוקי "ושמרו בני ישראל את השבת". מקצת הקהילות לא אומרות פסוקים אלו מטעמים של מסורת או חשש הפסק.
תפילת העמידה של ליל שבת מקוצרת לשבע ברכות. בין הברכות יש ברכה מיוחדת על קדושת השבת, הכוללת את הפסקאות "אתה קדשת" ופרשת "ויכולו" (בכמה מנהגים נאמר רק הפסוק האחרון). שני קטעים אלה מיוחדים לתפילה זו. קיימת גם נוסח חלופי ל"אתה קדשת" בשם "מאהבתך" שהתקבל בחלק מהקהילות העתיקות.
אם בשבת חל גם יום טוב (ולא חול המועד), אומרים את תפילת העמידה של יום טוב, עם אזכורים קצרים לשבת. במצב כזה בדרך כלל לא נאמרת פרשת ויכלו בתוך העמידה.
מקור מנהג אמירת "ויכולו" באמצע התפילה מופיע בגמרא, והוא קושר את אמירת הקטע להשתתפות במעשה הבריאה.
לאחר העמידה הקהל חוזר יחד עם החזן וקורא שוב את פרשת "ויכולו", הפעם בקול ואוניברסלי. כשיום טוב חל בשבת, זו עשויה להיות ההזדמנות היחידה לאמירתו. יש מנהגים שלא לומר אותו ביחידות, אלא כחלק ממניין או צמד אנשים.
מיד לאחר מכן אומר שליח הציבור את ברכת מעין שבע, ברכה מקוצרת שמייצגת בקיצור את תוכן העמידה. התיקון נעשה במקור כדי שיישארו המתפללים בבית הכנסת עד לסיום ובכך ייצאו כולם יחד. ברכת מעין שבע נאמרת בדרך כלל במניין קבוע.
אצל ספרדים נהוג לומר אחרי קדיש תתקבל את פרק תהילים "מזמור לדוד ה' רועי" ולאחריו קדיש נוסף. במקומות רבים נוהגים להשמיט את "ברכו" בסוף התפילה שכן לא נדיר שאנשים נכנסים מאוחר לשבת. בקהילות שונות שרים פיוטים כמו אדון עולם או יגדל אלהים חי.
יש קהילות שמוסיפות קטעים כמו "לשם ייחוד" לפני החצי קדיש. גם בין קהילות גאורגיה, איטליה, תימן, ספרד, ואשכנז קיימים מנהגים ייחודיים לשמות ולסדרי חלקים בתפילה.
יש הנוהגים להקדים את תפילת ערבית של שבת מזמני ימות החול. אם נערכה קבלת שבת מוקדמת, אפשר להתפלל גם לפני שקיעת החמה. אם סיימו בטעות את ברכת השכיבנו בנוסח יומי, יש תיקון מידי אם זוכרים בזמן; אם חלף זמן רב, התיקון כבר לא אפשרי.
מי שלא התפלל יכול לעיתים לצאת ידי חובה בהאזנה לברכת מעין שבע מהחזן, כי תפילת ערבית במקור היא רשות, ויש מי שמקלים בכך.
קבלת שבת ותפילת ערבית של שבת נערכות לרוב במניין מרכזי באולם הראשי. משתתפים בה גברים רבים, כולל ילדים קטנים, וחלק מהנשים (נוכחות נשים משתנה לפי הקהילה). אחרי התפילה מקובל להיפגש בפתח בית הכנסת ולהגיד "שבת שלום". בבית נערך אחר כך קידוש וסעודת ליל שבת.
תפילת ערבית של שבת היא התפילה שעומדים בה בערב שבת. היא נעשית אחרי שקיעת החמה, אחרי שקוראים קבלת שבת.
התפילה מתחילה בקריאת שמע (משפט חשוב של אמונה) ובליווי ברכות. יש קריאה בשם "ברכו" לפתיחת הברכה. בסיום ברכת "השכיבנו" יש חתימה מיוחדת לשבת שאומרת "פורש סוכת שלום עלינו".
תפילת העמידה בשבת מקוצרת ל七 ברכות. זהו הלחשוף (תפילה שעומדים בה). בתוך התפילה יש את פרשת "ויכולו" (קטע קצר מספר בראשית על בריאת העולם). יש ברכה קצרה שנקראת "מעין שבע" שאומרים אחרי התפילה.
אחרי העמידה הקהל וחזן (מוביל התפילה) קוראים שוב את "ויכולו" בקול. אחר כך החזן אומר את ברכת מעין שבע. ברכה זו נועדה לקצר ולשמור שכולם יסיימו יחד.
קהילות שונות עושות דברים מעט שונה. יש מקומות שאומרים פיוטים אחרי התפילה. יש שמוסיפים פסוקים ושיש שמשמיטים חלקים לפי המסורת שלהם.
התפילה נערכת בדרך כלל במניין גדול בבית הכנסת. אחרי התפילה נוהגים להתארגן, להגיד "שבת שלום" וללכת הביתה לקידוש ולסעודת ליל שבת.
תגובות גולשים