תצהיר

תצהיר הוא מסמך בכתב שבו אדם מצהיר עובדות במקום להעיד בבית המשפט. זהו כלי ראייתי נפוץ בעיקר בתביעות אזרחיות, אך קיים גם במישור הפלילי.

במקרים מותרים, צד בהליך יכול להגיש תצהיר במקום להביא את העד לביהמ"ש. בדרך זו חוסכים זמן של נותן התצהיר. הצד שכנגד בדרך כלל רשאי לחקור את המצהיר בחקירה נגדית (חקירה נגדית = שאלות שנועדו לבדוק אמינות ההצהרה).

התצהיר חייב להיות חתום על ידי המצהיר. אדם מוסמך, למשל עורך דין, צריך לפגוש את המצהיר פנים אל פנים. המוסמך צריך לאשר בשולי התצהיר שהוא מזהה את החותם באופן אישי או בזיהוי לפי תעודה מזהה. בנוסף עליו לאשר שהוא הזהיר את החותם על חובתו לומר את האמת ועל העונשים הצפויים אם ימסור תצהיר שקר.

ניתן לאמת חתימה גם ללא תעודה מזהה אם המחתים מכיר את המצהיר באופן אישי. מי שחותם על תצהיר שקר עושה עבירה; תצהיר שקר נחשב כעדות שקר.


בפקודת הראיות נכתב שתצהיר בכתב הוא ראיה כשרה אם המצהיר הוזהר כהלכה בדבר חובתו לומר אמת והעונשים הצפויים. ההזהרה היא תנאי מהותי, עליה להופיע בתצהיר ובאופן ברור.

את האזהרה והאימות יכולים לאשר שופט, דיין בבית דין דתי, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטים, עורך דין, או ראש רשות מקומית. רשם או שופט בבית משפט השלום רשאים להשביע אדם או לקבל ממנו תצהיר. לפי הפקודה, תצהיר שווה דינו להצהרת שבועה.

האחריות על תוכן התצהיר היא על המצהיר עצמו. האחריות של המחתים (מי שאימות את החתימה) היא בזיהוי ובהזהרת המצהיר. כאשר המחתים הוא עורך דין, עליו לזהות ולהזהיר את המצהיר בעצמו ולא לסמוך על שלוח.


בתצהיר יופיעו שמו המלא של המצהיר, מספר זהות, עיסוקו וכתובתו. התצהיר יכול להיכתב בגוף ראשון או שלישי וניתן לחלקו לסעיפים. כל שינוי, מחיקה או טשטוש בתצהיר חייב אישור בידי המצהיר. אם התצהיר קשה לקריאה, אפשר לכתוב אותו מחדש. המצהיר צריך לחתום, ואם אינו יכול לכתוב, להטביע סימן. גם צריך לציין את מועד החתימה.

תצהיר הוא דף כתוב שבו אדם כותב מה קרה. זה במקום לבוא ולהגיד זאת בבית משפט.

תצהיר נפוץ בתביעות אזרחיות. לפעמים משתמשים בו גם בהליכים פליליים.

מי שכותב תצהיר חותם עליו. אדם מוסמך, כמו עורך דין, פוגש את החותם פנים אל פנים. המוסמך בודק זהות או רואה את החותם בעצמו. הוא גם אומר לחותם שעליו לומר אמת. אם מישהו כותב שקר בתצהיר, זה כמו לומר שקר בבית משפט.


בחוק כתוב שהתצהיר תקף אם המצהיר הוזהר על חובת האמת והעונשים. מי שיכול לאשר זאת: שופט, עורך דין או איש ציבור מתאים. בפעם הראשונה שהתצהיר נבדק, חייבים לוודא את הזהות.


בתצהיר כותבים שם מלא, מספר זהות, מה העבודה וכתובת. אפשר לכתוב בגוף ראשון או שלישי. אם מוחקים או משנים משפט, המצהיר צריך לאשר את זה. אם לא רואים טוב את הכתב, כותבים את התצהיר שוב. המצהיר חותם ומציין את התאריך.