תצפית משתתפת

תצפית משתתפת (Participant Observation) היא שיטת מחקר איכותנית במדעי החברה.
בשיטה זו החוקר נמצא במשך זמן בשדה המחקר, המקום שבו הקבוצה חיה ופועלת.
המטרה היא להתקרב לחיי היומיום של הנחקרים ולראות את ההתנהגויות שלהם בהקשרים אמיתיים.
בניגוד לתצפית רגילה, כאן החוקר גם משתתף בחוויות של הקבוצה.
כך ניתן לאסוף נתונים על כלכלה, פוליטיקה, דפוסי משפחה וסגנון חיים באופן הוליסטי, כלומר כוללני.
התצפית המשתתפת מאפשרת לפצח קודים תרבותיים ולהבין מדוע אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים.
עם זאת, החוקר צריך לשמור מרחק תודעתי: כלומר להישאר מספיק חיצוני כדי לתעד ולהסיק מסקנות.
המעורבות עלולה להוביל להזדהות ערכית ורגשית מוגזמת עם הנחקרים.
זה יוצר מתחים: האם החוקר חלק מהחברה או מחוצה לה? לכן חשוב לאזן בין השתתפות לתצפית.
השיטה מושפעת מהקשר חברתי ומהביוגרפיה של החוקר, ניסיון החיים שלו משנה את הפרשנות.
האנתרופולוגיה הרפלקסיבית (גישה שמדגישה את ההשפעה של החוקר על המחקר)
מבקשת להבהיר כיצד החוקר מעבד ומתאר את המידע בשדה.
קיימים גם קשיים פוליטיים, חברתיים ומוסריים בנוכחות החוקר בשדה ובשימוש במידע.
תצפית משתתפת משתלבת לעיתים עם כלים נוספים, למשל ראיונות עומק, תצלומים וניתוח טקסטים.
כך נוצר תיאור אתנוגרפי שמנסה לשלב את חוויות הנחקרים ואת ההשפעות על החוקר עצמו.

תצפית משתתפת היא שיטה שבה חוקר חי ופעיל בקרב קבוצה לזמן מה.
השדה זה המקום שבו הקבוצה חיה ועובדת.
המטרה היא לראות איך אנשים מתנהגים ביומיום​​, במקום להסתכל עליהם מרחוק.
החוקר גם משתתף בפעילויות, ולא רק צופה מהצד.
כך אפשר להבין טוב יותר מנהגים, משפחות ועבודה.
החוקר חייב גם לשמור על מרחק מחשבתי קטן.
מרחק זה מאפשר לו לרשום מה שקרה ולהסיק מסקנות נכונות.
לפעמים החוקר מתחבר מאוד לנחקרים וזה עלול להקשות עליו להיות אובייקטיבי, כלומר לא להגיד מה הוא מרגיש.
יש גם בעיות מוסריות וחברתיות כשחוקר נמצא בשטח של אנשים.
בחלק מהמחקרים משתמשים גם בראיונות, תמונות וכתבים נוספים.
כך החוקר בונה תיאור שמראה גם את חיי הנחקרים וגם איך המחקר השפיע עליו.