תקופת נארה (710, 794) הייתה תקופה חשובה בהיסטוריה של יפן.
הבירה נקבעה בהייג'ו קיו (היום נארה). משנים 740, 745 הועברה הבירה זמנית לערים שונות. בשנת 784 הועברה הבירה לנאגאוקה, וב-794 הוקמה הייאן-קיו (קיוטו) כבירה חדשה.
רוב העם עבד בחקלאות וחי בכפרים. רבים האמינו בשינטו (דת יפנית של סגידה לאלים של טבע וקדמונים, קאמי). הבירה בנארה נבנתה לפי דגם העיר הסינית צ'אנגאן של שושלת טאנג.
האליטה היפנית אימצה מנהגים סיניים, כולל כתב הקאנג'י (תווים סיניים) והבודהיזם (דת שהביאה שינוי דתי ותרבותי).
החצר הקיסרית תיעדה את ההיסטוריה ויצרה טקסטים מרכזיים כמו הקוג'יקי והניהון שוקי. ההיסטוריה שימשה גם להצדקת שלטון השושלת.
שירה בשם וואקה (שיר יפני קצר) החלה להיכתב. אוספים קובצו והולידו את מאנְיוֹשוּ, אוסף השירים הגדול משנת 759. סימנים סיניים שימשו גם כדי לכתוב צלילים יפניים, עד שהומצא הכתב קאנה.
רפורמות ובירוקרטיה הקבעו מושב קבוע לבירה. דרכים חדשות שיפרו גביית מיסים וקישרו את נארה לפרובינציות. הוטבעו מטבעות, אך השימוש בהם היה מוגבל.
נוצרו אחוזות פרטיות שנקראו שואן (שōen, אחוזות פרטיות), שהחלו לצבור קרקעות ציבוריות. אנשים שעזבו אדמותיהם נקראו רונין או אנשי הגל (אנשים ללא קרקע יציבה).
במהלך כל התקופה היו סכסוכים פוליטיים בחצר בין משפחות הקיסר, מנהיגי שבטים ונזירים בודהיסטים. משפחת פוג'יווארה תפסה نفوذ גדול, אך מגפה באמצע המאה השמינית החלישה אותה.
לקראת סוף התקופה התרחבה ביזור הסמכויות: מושלים פרובינציאליים הורשו להקים כוחות שיטור מקומיים. לבסוף הועברה הבירה כדי לנסות להשיב שליטה מרכזית.
במהלך נארה נכתבו הקוג'יקי והניהון שוקי. האוסף מאנְיוֹשוּ והקאיפוסוֹ הם יצירות חשובות נוספות.
הבודהיזם התבסס היטב בתקופה זו. הקיסר שומו ואשתו מהמשפחה הפגינו תמיכה בבודהיזם, והצהירו עליו כ"מגן המדינה".
נבנה מקדש טודאי-ג'י עם פסל דַאיניצ'י (בודהה גדול, גוף מרכזי בדת) בגובה 16 מטרים. הקשר בין בודהיזם ושינטו התחיל להשתלב.
הממשלה הקימה מקדשים פרובינציאליים שנקראו קוקובונג'י. בתקופת קוקן/שוטוקו נרשמו מהלכים דתיים פוליטיים, כולל הדפסת מיליון קלפי תפילה (770), חלקם שרדו עד היום.
אוצרות ומסמכים מיובאים ושמורים בשוסואין משקפים את האופי הקוסמופוליטי של התקופה.
יפן אימצה מאפיינים סיניים, ושלחה משלחות לתאנג כל כעשרים שנה. תלמידים ונזירים למדו בצ'אנגאן ולויאנג.
אבה נו נאקאמארו שירת גם בסין והיה מושל-גנרל באנאם (אזור וייטנאם). יחסים דיפלומטיים עם ממלכות קוריאה התקיימו, כולל קשרים עם בַּלְהֵאה ועם סִיאַה, אם כי הם השתנו עם השינויים הפוליטיים.
תקופת נארה היא תקופה ביפן בין השנים 710 ל-794.
הבירה היא נארה (היום). אחרי כמה שנים הבירה זזה, ואז ב-794 עברו לקיוטו.
רוב האנשים עבדו בחקלאות בכפרים. הם האמינו בשינטו. שינטו היא דת שמאמינה ברוחות הטבע, שאותם קוראים קאמי.
העיר נארה עוצבה בדומה לעיר גדולה בסין שנקראה צ'אנגאן.
נכתבו ספרי היסטוריה חשובים בשם קוג'יקי ונהיהון שוקי. אנשים גם כתבו שירים שנקראו וואקה. אוסף שירים גדול נקרא מאנְיוֹשוּ.
מלאכת הממשל התארגנה יותר. בנו דרכים כדי לגבות מיסים טוב יותר.
נוצרו אחוזות פרטיות שנקראו שואן. חלק מהאנשים איבדו אדמות והתחילו לעבוד אצל אחרים.
בני משפחות הקיסר ונזירים רבו על כוח. גם מחלות שגרמו למות פגעו בחברה באותה תקופה.
הבודהיזם התפשט. הקיסר שומו תמך בו. בנו מקדש גדול בשם טודאי-ג'י.
במקדש הוצב פסל בודהה ענק בשם דַאיניצ'י. פסל זה היה עשוי ברונזה ומכוסה זהב.
דגימות רבות של חפצים ומסמכים מיובאים נשמרו בארכיון ששמו שוסואין.
יפן שלחה תלמידים ולוחמים ללמוד בסין. גם היו חילופים עם ממלכות בקוריאה.
אירועים ושינויים מדיניים בקוריאה ובסין השפיעו על הקשרים עם יפן.
תגובות גולשים