תרבות עמק האינדוס

תרבות עמק האינדוס התקיימה לאורך נהר האינדוס (נהר בדרום אסיה) בין 3300 ל־1300 לפנה"ס. היא נקראה גם "התרבות ההאראפית" על שם האראפה, העיר הראשונה שנחפרה. זו הייתה אחת התרבויות העירוניות הקדומות בעולם, בת-זמנו של מצרים העתיקה ומסופוטמיה, והגיעה לשיאה סביב 2500 לפנה"ס.

היא השתרעה על כ־1,260,000 קמ"ר, ברוב שטחה של פקיסטן של היום, בחלקים מערב הודו ובצפון אפגניסטן. אתרים נמצאו ממומבאי בדרום ועד דלהי במזרח. בשיאה חיו בה אולי מעל ל־5 מיליון איש.

קיימים פערים גדולים בידע שלנו: הכתב שלהם עדיין לא פוענח, לא ברור מה גרם לירידת התרבות סביב 1900 לפנה"ס, ומה הייתה שפתם.

נמצאו למעלה מ־1,050 יישובים של התרבות. בין המרכזים העירוניים הגדולים: האראפה, מואנג'ודארו, דולאווירה ואתרים אחרים. רוב היישובים התרכזו בעמקי הנהרות ההאקרה-גאהגר והאינדוס.

חוקרים מעלים השערות על נהר נוסף שנגמר והתגלה כנגבה, שעשוי להיות הסאראסוואטי של המסורת ההודית. דעות בנושא חלוקות: חלק מהארכאולוגים חושבים שהיה זה נהר חשוב; אחרים סבורים שהתייבש הרבה לפני התקופה הוודית.

לפני תרבות האינדוס צמחה באזור תרבות נאוליתית בשם מהגרה (אתר מוקדם לחקלאות, בין 7000, 2500 לפנה"ס). שם בייתו חיטה וחיות, והשתמשו כבר בקרמיקה (כלי חרס). מתוך יסודות אלה התפתחה תרבות האינדוס.

בין 4000 ל־3300 לפנה"ס צמחה תרבות קדם־האראפית. היא יצרה רשתות מסחר אזוריות וסיפקה חומרים כמו לאפיס־לאזולי לאמנות ויצירת חרוזים.

השלב המוקדם נקרא שלב הראבי/האראפי (בערך 3300, 2800 לפנה"ס). בתקופה זו הופיע כתב מוקדם של האינדוס, שמקביל בזמן לכתיבה במצרים ובמסופוטמיה. השלב ההאראפי הגיע לשיאו סביב 2600 לפנה"ס.

הערים של התרבות היו מתוכננות היטב. הרחובות נבנו ברשת ישרה, והוקמו מערכות סניטציה (הכוונה: תשתיות ניקוז וביוב) מתקדמות. בתים רבים קיבלו מים מבארות. מערכת הביוב כיוונה שפכים לתעלות מכוסות לאורך הרחובות.

באזורים אלה נתגלו גם מעגנים, מחסנים ומבנים גדולים שנקראים לעיתים "מבצרים". לא ברור אם הם שימשו להגנה או לניהול מי שיטפונות. ביחס לשאר תרבויות עתיקות, אין עדויות ברורות לארמונות, מלכים או צבאות.

חיי היום־יום כללו עשייה של חותמות, חרוזים וחפצי פיין־פס (אבן מזוגגת). חומרים גלובליים הובאו מרחוק למסחר ולעיבוד.

הבתים נבנו מלבנים שרופות. ערים הוקפו בחומות, ובמדרום־מערב הרמפה בנו מבנים ציבוריים ומחסנים. השימוש בלבנים שרופות מעיד על משאבי עץ וזמן להשקעה בבנייה.

הם פיתחו מדידות מדויקות של אורך, משקל וזמן. ייצרו מערכת משקולות ומידות אחידות, והשתמשו ביחסים מדויקים בייצור לבנים (יחס 4:2:1). מצאו גם משקולות בעשרוניות ושיטות למדידת גאות ושפל במזחים.

בממתקנותיהם עיבדו מתכות־ נחושת, ברונזה, עופרת ופח. גם ברפואה וברפואת שיניים נרשמו ידע ואימונים, כפי שמעידים שני שלדי מהגרה.

נמצאו פסלים, חותמות, תכשיטים וכלי קרמיקה. פסלוני נערות רוקדות מצביעים על ריקוד והבעה אמנותית. נמצאו גם חפצים שמרמזים על כלי נגינה מיתריים.

על חותמות מופיעים דמויות במדיטציה או ביציבה מסוימת, ייתכן שמדובר בצורות פולחן דומות להמשך במסורות מאוחרות. כמה חותמות מציגות חיות, אולי לצורכי פולחן.

הכלכלה התבססה מאוד על סחר. הם השתמשו בעגלות רתומות לפרים ובסירות מנועות מפרש. נוצרו רשתות מסחר רחבות שהגיעו לפרס, אפגניסטן, מרכז הודו, ואף למסופוטמיה.

לתעבורת הסחורות היו ערי נמל ועגינות, כמו בלותאל.

החקלאות הייתה פרודוקטיבית והזינה אוכלוסיות עירוניות גדולות. היא התבססה על תרבות קדם־האראפית, והשתמשה בכלים כמו מחרשה ובגידולי גשם. ייתכן שהשתמשו באיסוף מי גשמים ומאגרים ענקיים שנחצבו בסלע.

אין ראיות ברורות לשיטות השקיה מסיביות, ולכן ייתכן שהחקלאים פיתחו שיטות חלופיות לאורך דורות, כמו הסטת מים ומאגרים.

נמצאו מאות סמלים וחותמות עם כתובות קצרות. הכתב האינדوسي נשאר בלתי־מפוענח. חלק מהחוקרים טוענים שהוא לא כתב שפה אלא מערכת סמלים קשורה למסחר או פולחן. כתובות רבות יוצרו בתבניות באופן המוני.

החל סביב 1900, 1800 לפנה"ס נראים סימני שקיעה: ערים ננטשו ואנשים ירדו בכמות המזון. הגורמים האפשריים כוללים שינוי אקלימי שהפך את האזור לקריר ויבש יותר, ושינויי נהרות כמו הסיטתם של מקורות מים.

לאחר ההתמוטטות נוצרו תרבויות מקומיות חדשות שקיבלו השפעות מהאינדוס. יש ויכוח ארוך על הקשר בין התמוטטות זו להגירות ההודו־אריות; סביר שההגירה אירעה בעקבות ההתמוטטות ולא להפך.

מורשת תרבות עמק האינדוס ניכרת בהמשך דפוסים דתיים וחברתיים בדרום אסיה, ובהשפעה על אימוני ניקיון, פולחן ואלמנטים טקסיים שנמשכו לתוך התרבויות שלאחריה.

תרבות עמק האינדוס חיה לפני אלפי שנים ליד נהר האינדוס (נהר גדול בדרום אסיה). היא התקיימה מ־3300 עד 1300 לפני הספירה.

נמצאו יותר מאלף יישובים. ערים חשובות היו האראפה ומואנג'ודארו. אתרים נמצאו מהים ועד למרחקים רחוקים.

לפני זה חיו שם חקלאים באתר שנקרא מהגרה. הם גידלו חיטה ובייתו חיות. משם צמחה בהדרגה תרבות עירונית.

התרבות התחילה בשלבים מוקדמים. כבר אז הופיע כתב קטן על חותמות. בתקופה הבאה היא גדלה והגיעה לשיא.

הערים היו מתוכננות היטב. הרחובות בנויים ברשת. היו בארות מים ובתי־שירותים שניקו שפכים. זה נקרא סניטציה (מערכת ניקוז וביוב).

לא נמצאו עדויות ברורות למלך גדול או לצבא. רוב האנשים היו סוחרים ובעלי מלאכה.

בנו בתים מלבנים שרופות. כל עיר הייתה מוקפת חומה. היו גם מבנים גדולים ששימשו לאחסון.

ידעו למדוד באחידות. יש להם משקולות מדויקות. עיבדו מתכות כמו נחושת וברונזה. גם רופאים ידעו טיפול שיניים.

מצאו פסלים וחפצים יפים. יש פסלונים של נערות רוקדות. היו גם כלים מוזיקליים מיתריים.

הם סחרו עם מקומות רחוקים. השתמשו בסירות ובעגלות חיות. ממצאים נמצאו אפילו בפינות רחוקות של אסיה.

החקלאות סיפקה מזון לרבים. הם אספו מי גשמים ושמרו אותם במאגרים. ייתכן שלא בנו תעלות גדולות כמו שחושבים.

נמצאו סמלים קצרים על חותמות. הכתב הזה עדיין לא מפוענח. ייתכן שהיה קשור למסחר או לפולחן.

בערך ב־1900, 1800 לפני הספירה אנשים עזבו את הערים. אפשר שהאקלים השתנה והפך ליבש. גם נהרות יתכן שהשתנו. אחרי ההתמוטטות צמחו תרבויות חדשות שהושפעו ממנה.

תרבות עמק האינדוס השאירה יצירות ואומנות. חלק מהרעיונות שלה נראו בדתות ודרך החיים מאוחר יותר.