''תרומת איברים'' היא לקיחה של איבר או רקמה מאדם אחד והשתלתה באדם אחר. השתל (האיבר המושתל) יכול לשפר את החיים של מקבלו ולעיתים להציל חיים. מקורות האיברים הם תורם חי, תורם שנפטר, בעלי חיים ואיברים מלאכותיים.
תורם חי יכול לתת איברים או רקמות כמו כליה, חלקים מהכבד, כלי דם ומח עצם. יש ויכוח מוסרי וחוקי על תשלום לתורמים. רבים בסביבה המערבית מתנגדים לשכר כי זה עלול לנצל עניים. מצד שני טוענים שתשלום יכול להגדיל את היצע האיברים ולעזור לתורם.
איברים כמו לב, ריאה וקרנית מקוצרים בדרך כלל מתורם שנפטר ממוות מוחי, מצב שבו המוח הפסיק לתפקד ואולם הלב עדיין פועם. רוב הנפטרים אינם מתאימים לתרומה; פחות מאחוז מהם כשירים. מבחינה אתית, יש צורך בהסכמת הנפטר או משפחתו. קבלת הסכמה לעתים קשה בגלל הזמן הקצר, מוות פתאומי ושיקולים דתיים. מדינות מסוימות עובדות לפי שיטת הסכמה מפורשת (opt-in), ואחרות לפי הנחה של הסכמה אלא אם המנוח התנגד (presumed consent).
החוק בישראל עבר שינויים מאז 1953. היום נהוג לבקש הסכמת משפחה אם הנפטר לא הותיר התנגדות מפורשת. יש יוצא מן הכלל במקרה חירום להצלת חיים, אם נעשו מאמצים סבירים להשיג את בני המשפחה. בחוק גם צוין ששימוש בקרנית, בכליה ורקמות עור להצלת חיים הוא חוקי.
כרטיס אדי הוא הצהרת כוונה לתרום לאחר המוות. לפי החוק, ההצהרה חייבת להיות "הסכמה מרצון" בטופס תקנון, ולכן חתימה פשוטה אינה תמיד מספיקה משפטית. משרד הבריאות הורה לא ליטול איברים בלי הסכמת המשפחה אפילו אם הנפטר חתם על כרטיס אדי. מספר הנרשמים באדי גדל מ-561,071 ב-2010 (כ-10% מהמבוגרים) ל־924,403 ב־2017 (כ-14, 15%).
דו"ח אירופי משנת 2007 הציב את ישראל במקום ה-33 מתוך 50 בשיעור השתלות יחסי אוכלוסייה. ישראל נמצאת במקום גבוה בשיעור הסירובים לתרומה; שיעור הסירוב ירד מ-58% ל~50% בשנים שלאחר מכן. ב-2010 המתינו 1,117 ישראלים להשתלה; 733 מהם חיכו לכליה. בשנה ההיא 124 אנשים נפטרו בהמתנה.
נפרדו הצוותים ברפואת המושתלים ובטיפול בתורם, כדי למנוע ניגוד עניינים. מידע על הסכמה מוחזק במאגר נגיש רק לאחות מתאמת ההשתלות, ורק אחרי קביעת המוות. קביעת מוות מוחי נעשית על ידי שני רופאים שאינם מקושרים למחלקה המטפלת ולא לעשיית השתלות, והליך הקביעה כולל בדיקות רבות.
נכון ל-2000, ניתן בתנאים לקבל תרומת כליה גם מתורם שאינו קרוב משפחה, אם התרומה אלטרואיסטית (ללא תמורה). ישראל מובילה בעולם בתרומת כליה אלטרואיסטית. חוק השתלת איברים (2008) אוסר סחר באיברים ונותן הטבות לתורמים חיים, כמו מעמד רפואי הזכאי להטבות ולפיצויים. החוק גם מעניק עדיפות להשתלה לחותמים על כרטיס אדי ולבני משפחותיהם, לפי קריטריונים שנקבעו ליישום.
בסין נקטו בעבר בקצירת איברים מאסירים שהוצאו להורג. מחקרים טענו כי חלק גדול מהאיברים שם מקורם באסירים אלו. קיימת ביקורת בינלאומית רחבה. סין הכריזה על שינויים ותקנות שמחייבות הסכמה מפורשת, אבל המבקרים ממשיכים לספק סימני שאלה על כל המקורות והמניעים.
הדיון ההלכתי מתמקד בקביעת רגע המוות. חלק מהפוסקים טענו שמות הלב הוא המדד, ואחרים קיבלו מוות מוחי (מות מוח) כקובע. המתנגדים חוששים מנגיעה בגופת המת או מקרבת המוות. ב-1987 קבעה ועדה של הרבנות הראשית קריטריונים מקיפים שמקבלים את מוות המוח בתנאים: הוכחות קליניות להרוס מוח, בדיקות אובייקטיביות, הפסקת נשימה עצמאית במשך 12 שעות, רופאים בלתי תלויים וליווי נציג רבני בצוות קובע המוות. עד 2008 המרכז הלאומי להשתלות לא היה מחויב בכל תנאים אלה, ולכן הרבנות נמנעה מתמיכה מלאה. ב-2009 הוצהר שהחוק מ-2008 עונה על דרישות הרבנות אך קראו לכבד משפחות שאין להן קבלת מוות מוחי.
התעוררה שאלה אם אדם עם מוות מוחי ירגיש כאב בזמן הוצאת איברים. תופעות כמו עלייה בלחץ דם או עוויתות מוסברות כיום כרפלקסים של חוט השדרה ולא כאב מכיוון שאי אפשר לחוש כאב בלי מוח חי. למרות זאת נותנים הרדמה כללית זמן הניתוח כדי למנוע תופעות המפריעות לניתוח ולשמירה על איכות האיבר.
''תרומת איברים'' פירושה לקחת איבר מאדם אחד ולהשתילו באדם אחר. האיבר המושתל נקרא שתל. תרומה יכולה להציל חיים.
אדם חי יכול לתרום כליה או חלק מהכבד. לעתים ניתנים גם רקמות כמו מח עצם. יש וויכוח אם צריך לשלם לתורמים. יש מי שמפחדים מניצול של אנשים עניים.
איברים כמו לב, ריאה וקרנית לקוחים בדרך כלל מתורם שנפטר ממוות מוחי. מוות מוחי משמעותו שהמוח הפסיק לעבוד. משפחת הנפטר נותנת בדרך כלל את ההסכמה לתרום.
יש כרטיסים שנקראים כרטיס אדי, שאנשים חותמים כדי לומר שהם רוצים לתרום. ב-2010 היו כ-561,071 חתומים, וב-2017 כ-924,403. יש רשומות של אנשים שמחכים להשתלות. ב-2010 המתינו 1,117 אנשים ו-733 חיכו לכליה.
צוותי הרופאים נפרדים כדי שלא יהיו ניגודי עניינים. רק אחרי שקובעים מוות מוחי פונים למשפחה לבקש תרומה.
ביהדות יש דיון על מתי אדם נחשב מת. יש פוסקים שמקבלים מוות מוחי ויש שמחשיבים את מוות הלב. הרבנות קבעה תנאים ברורים לקבלת מוות מוחי לפני תרומת איברים.
היו שאלות אם תורם עם מוות מוחי מרגיש כאב. עכשיו יודעים שהתופעות בהן הרופאים נתקלים נובעות מפעולות של חוט השדרה, ולא מחוויה של כאב. לכן לעתים נותנים הרדמה בזמן הוצאת האיברים.
תגובות גולשים