תשר (טיפ) הוא סכום כסף שהלקוח נותן לעובד שקיבל ממנו שירות אישי טוב, בנוסף למחיר השירות. גודל התשר תלוי במנהג במקום, באופי השירות ובשביעות רצון הלקוח.
נוהג מתן תשר משתנה מאוד בין מדינות ותרבויות. במקומות רבים נותנים תשר למלצרים, עובדי מלון, נהגי מוניות, ספרים ושליחים. במדינות אחרות לא נהוג לתת תשר, ולעיתים זה נחשב מעליב. במקומות מסוימים מוסיפים לחשבון דמי שירות קבועים במקום טיפ פרטי.
מתן תשר לעובדי ציבור עלול להיחשב כשוחד, ולכן אסור ולעיתים גם בלתי חוקי.
מילה תשר קשורה למילים עתיקות כמו "תשורה" שמשמעותה מתנה. בעבר בישראל שימש המונח הטורקי "בקשיש". בהמשך עבר השימוש למילה הלועזית "טיפ", ובשנות ה־90 התחיל לשוב גם המונח העברי "תשר".
הענקת תשר ידועה מאז ימי הרומאים. הצורה המוכרת של התשר החלה במאה ה־16 באנגליה בענפי שירות שונים. תחילה אורחים נתנו תשר למשרתים עבור שירותים מיוחדים. עם הזמן ציפו המשרתים לתשר גם כשהשירות היה רגיל. במאה ה־19 המנהג התפשט לארצות הברית. באירופה נחלש המוסד הזה במאה ה־20, בעוד שבארצות הברית התחזק.
כדוגמה מנהגי: בספרד נהגו להניח צלוחית במרכז השולחן ולהוסיף או להוריד מטבעות לפי איכות השירות.
בחלק מהמקומות שכר העובד כולל תשר, ובחלק לא. יש מקומות בהם העובד לא מקבל שכר ובסיסו תלוי בתשרים בלבד. בארצות מסוימות שיטה זו אסורה. בארצות הברית עובדים חייבים לדווח על תשר מעל סכום מסוים ולשלם מס.
מעסיקים נוהגים באופן שונה: חלקם אוסרים תשר, אחרים אוספים ומחלקים אותו ("pool"), ויש שמחשיבים אותו כחלק מהמשכורת. קיימים גם מעסיקים שלוקחים לעצמם את התשר.
בישראל מקובל לשלם כ־10%, 12% מהחשבון כטיפ, או סכום קבוע קטן (למשל 5 שקלים), לפי המנהג.
חוקית יש הבדל בין "דמי שירות" שמופיעים בחשבון ונכנסים לקופת העסק, לבין תשר שהלקוח נותן ישירות לעובד מרצונו. סוגיית מעמד התשר חשובה לדיני עבודה, מיסים וביטוח לאומי.
פסיקות בתי הדין בישראל היו שונות במשך השנים. עד 2005 ההלכה המרכזית, שנקראה "הלכת ענבל מלכה", קבעה שהתשר ייחשב לשכר רק אם עבר דרך קופת המסעדה. במרץ 2018 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר מהווה שכר עבודה לצרכי דיני העבודה והביטוח הלאומי במסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים, וכי מדובר בהכנסה המיועדת לתשלום שכר העובדים. פסק הדין נקבע שייכנס לתוקף בראשית 2019 כדי לאפשר היערכות.
השאלה האם תשר חייב במע"מ נותרה לא מתבססת. רשות המיסים הודיעה במספר מקרים על כוונה למסות תשר; באפריל 2025 נסוגה רשות המיסים מתכניותיה לסיקול הטיפים בתנאי שהתשלומים נעשים באופן וולונטרי, מתועדים בדו"ח השירות של המסעדה, מדווחים בתלוש-השכר ומשולמים כדין מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי.
תשר (טיפ) הוא כסף שאדם נותן לאדם שנתן לו שירות טוב. זה בנוסף למחיר שהתשלום הרגיל.
בכמה מדינות נהוג לתת תשר למלצרים, עובדים בבתי מלון, נהגי מוניות, ספרים ושליחים. במדינות אחרות לא נותנים תשר בכלל. לפעמים חותכים בחשבון "דמי שירות" במקום טיפ פרטי.
המילה תשר קרובה למילה ישנה "תשורה" שפירושה מתנה. בעבר בישראל קראו לזה גם "בקשיש". אחר כך אמרו "טיפ" ובשנים האחרונות גם "תשר".
אנשים נתנו תשר כבר בתקופת הרומאים. המנהג שידוע היום התחיל במאה ה־16 באנגליה. המנהג הגיע לאמריקה במאה ה־19.
לחוקים יש השפעה על תשר. יש מקומות שחייבים לדווח על תשר ולשלם מס. יש מקומות שבהם הבעלים של העסק אוספים את התשרים ומחלקים אותם.
בישראל מקובל לתת כ־10%, 12% מהחשבון כטיפ, או סכום קטן קבוע.
בישראל יש ויכוח אם תשר הוא חלק מהשכר. בתי הדין פסקו לעיתים אחרת. במרץ 2018 נקבע שיכלול במסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים שהתשר נחשב לשכר. הפסק דין קבע כניסה לתוקף בראשית 2019. באפריל 2025 רשות המיסים הודיעה שהיא לא תגבה מס מהטיפים בתנאים מסוימים, אם הם יהיו מתועדים ומדווחים כנדרש.
תגובות גולשים