1967, והארץ שינתה את פניה

1967, והארץ שינתה את פניה הוא ספר עיון של ההיסטוריון תום שגב, שיצא לאור ב-2005 בהוצאת כתר. שגב מזוהה עם גישת ה'היסטוריונים החדשים', קבוצת היסטוריונים שמבקרים את הגרסה הרשמית של ההיסטוריה. הספר בוחן את ישראל ב-1967: לפני מלחמת ששת הימים, במהלך המלחמה ובתוצאותיה.

התזה המרכזית אומרת שהתחושות הציבוריות באותה שנה לא הוסברו היטב. שגב טוען שלא הייתה הצדקה לתחושת האבדון לפני המלחמה, ולא לאופוריה שאחריה. הוא מאתגר את ה'נרטיב' הציוני, כלומר את הסיפור המקובל שמעניק משמעות הגיונית לאירועים.

שגב מוסיף תובנות נוקבות: לפי הספר, מלחמת ששת הימים לא נכפתה בלבד על ישראל; יש מי שטוען שישראל חיפשה אליבי לצאת למלחמה. שגב מבקר את משה דיין ויצחק רבין ומציג טענות על מאבק בין הדרג המדיני (ראש הממשלה לוי אשכול ומשריו) לדרג הצבאי (רבין, עזר ויצמן, אריאל שרון). לטענתו, כיבוש השטחים לא פתר את הסכסוך עם הערבים.

הספר מחולק לארבעה חלקים. לכל חלק פרקים וסעיפים עם כותרים סמלים. שגב משלב סיפורים אישיים עם פרוטוקולים רשמיים ומכתבים. שילוב זה מקרב את הקורא להרגשה ההיסטורית.

דיין נבדק בחריפות. שגב מציג אותו כמי שפעל לפעמים ללא תיאום עם ראש הממשלה, וכמי שלחתר לעצמו תהילה. תיאורים אלה מנסים להראות שהאישיות שלו השפיעה על מהלך המלחמה.

רבין מוצג כגיבור בציבור, אך שגב מתאר גם את משבר החרדה ממנו סבל לפני המלחמה. מובאים קטעים שמתארים את המשבר ואת ההשלכות על הפיקוד.

וייצמן מוצג כמוביל תנועות צבאיות בזמן שבו רבין היעדר או חלש. שגב קושר זאת לשאיפות אישיות ולמאבקים פנימיים בצבא.

שרון מוצטט בחריפות מהמטכ"ל. שגב מצביע על האשמותיו כלפי ההנהגה ועל התנהלותו כנגד הממסד המדיני.

אשכול מוצג כסלע יציב. שגב משבח את איפוקו והחלטתו להמתין על רקע הלחץ הצבאי להוציא פקודות מהירות.

הספר עוסק גם בדוד בן-גוריון, טדי קולק (ראש עיריית ירושלים), נשיא ארה"ב לינדון ג'ונסון ומלך ירדן חוסיין. כל אחד מהם מקבל פרשנות שמקשרת בין מעשיו להשפעה על מהלך המאורעות.

1967, והארץ שינתה את פניה הוא ספר של ההיסטוריון תום שגב. הספר יצא ב-2005. הוא מדבר על אירועים בישראל בשנת 1967.

שגב כותב שלפני המלחמה היו הרבה דאגות, ואחרי המלחמה הייתה שמחה גדולה. הוא אומר שהרגשות האלה לא היו מוצדקים.

שגב טוען שישראל לא הוכתה לפתע. הוא גם כותב שהחיילים והמפקדים והממשלה רבים לפעמים. לפי שגב, כיבוש שטחים אחרי המלחמה לא פתר את הבעיות עם השכנים.

הספר מחולק לארבעה חלקים. יש בו סיפורים אישיים של חיילים ומסמכים רשמיים. הסיפורים עוזרים להבין איך אנשים חיו אז.

משה דיין ויצחק רבין הם מפקדים חשובים שמוזכרים הרבה. לוי אשכול היה ראש הממשלה. טדי קולק עבד על ירושלים. גם נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון ומלך ירדן חוסיין נזכרים.

השפה בספר משווה בין דמויות שונות ומנסה להסביר למה ההחלטות התקבלו במצבים קשים.