היפוכונדריה או חרדת בריאות (Illness Anxiety Disorder) היא הפרעה שבה אדם חושש באופן מופרז ממחלות ועוסק בזה בצורה כפייתית. החשש מופיע גם מתסמינים זניחים כמו כאב ראש או עייפות, והאדם עשוי לפרש אותם כעדות למחלה חמורה.
חלק מהאנשים מבקרים רופאים תכופות כדי לקבל אישור שהכל בסדר. לעיתים הם לא מאמינים לרופא ומחפשים חוות דעת שנייה או בדיקות נוספות. ההרגעה, אם היא מתקבלת, היא לרוב קצרה בלבד והדאגה חוזרת במהירות. תופעה נפוצה היא תסמונת החלוק הלבן (עלייה בלחץ הדם בזמן בדיקה רפואית בגלל חרדה), שיכולה לעוות תוצאות בדיקות.
אצל אחרים יש הימנעות מוחלטת מבדיקות ורופאים מפחד מכאב, מבדיקה גופנית או מהתגברות החרדה. שני המצבים, ביקורים כפייתיים או הימנעות, עלולים להזיק: הבדלים אלה עשויים לגרום לבדיקות וטיפולים מיותרים, או להחמיץ בעיות רפואיות אמיתיות.
המושג מקורו ביוונית: "היפו" (מתחת) ו"כונדרוס" (סחוס). ביוון העתיקה כאבים מתחת לסחוסי הצלעות יוחסו לאיברים פנימיים כמו הטחול.
האבחנה נעשית על ידי פסיכיאטר לפי הקריטריונים של ה-DSM-5. בקצרה: חרדה ממחלה חמורה המבוססת על פרשנות שגויה של תחושות גופניות; תסמינים גופניים אינם מצביעים על מחלה קשה או הם קלים בלבד; חרדה גבוהה לגבי הבריאות; בדיקות והתנהגויות הקשורות לבריאות חוזרות או הימנעות מהן; משך של שישה חודשים לפחות; והחרדה לא מוסברת טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת.
השכיחות באוכלוסייה נעה בין כ-1.3% ל-10% לאורך שנה או שנתיים. במוסדות רפואיים השכיחות נעה בין 3% ל-8%. אין הבדל משמעותי בין גברים לנשים.
נמצאה קשריות לאירועי חיים סטרסיים, לחוות מחלה משמעותית אך שפירה, ולהיסטוריה של התעללות או מחלת ילדות קשה. בין שליש למחצית מהמטופלים חווים גם מחלות נפשיות או מצב רפואי נלווה.
מעט ידוע על הביטויים של ההפרעה בחברות שאינן מערביות.
בדרך כלל מצב כרוני עם החמרות ונסיגות. ההופעה השכיחה היא בבגרות המוקדמת או באמצע החיים. אצל קשישים החשש לעיתים מתמקד באובדן זיכרון.
ההפרעה באה לידי ביטוי בעיסוק רב בליקוי גופני מדומה או בהימנעות משיחה על מחלות. בדרך כלל לא נמצאים ממצאים אורגניים התומכים בשכולו של המטופל. קשה להרגיע אנשים אלה והם מדברים לעיתים רק על הסימפטומים שלהם.
דיכאון, חרדות שונות והפרעות בספקטרום הטורדני-כפייתי שכיחות לצדם.
קיימות תאוריות שונות לגבי הגורמים להפרעה, אך אין הסכמה מלאה.
יש לשלול מצבים רפואיים בסיסיים. חשוב להבדיל גם מהפרעות הסתגלות, הפרעות סימפטום גופני, הפרעות חרדה אחרות, הפרעה טורדנית-כפייתית, דיכאון מז'ורי והפרעות פסיכוטיות. תסמונת מינכהאוזן נבדלת בכך שמדובר בהתנהגות של התחזות למען רווחים אחרים.
הטיפולים היעילים ביותר הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ותרופות ממשפחת ה-SSRI, שנמצאו כמועילות להפחתת חרדת הבריאות. בחלק מהמאמרים יש גם עדות לתועלת בטיפול מבוסס קשיבות (MBCT), טיפול שמלמד מודעות ושליטה ברגשות.
היפוכונדריה נקראת גם חרדת בריאות. זהו פחד רב ממחלות. האדם דואג מכל סימפטום קטן, כמו כאב ראש או עייפות.
חלק מהאנשים הולכים הרבה לרופא כדי לשמוע שהכל בסדר. אחרים מפחדים לבדוק את הגוף ומעדיפים להימנע מרופאים. שתי ההתנהגויות יכולות לפגוע: או עושים בדיקות מיותרות, או מפספסים בעיה אמיתית.
המילה מגיעה מיוונית, ומשמעותה קשורה ליד האיברים שמתחת לסחוסי הצלעות.
האבחנה נעשית על ידי רופא-נפש. צריך פחד חזק ממחלה, בדיקות או הימנעות שממש משפיעות על החיים, ודאגה שנמשכת לפחות חצי שנה.
אירועי לחץ, מחלה משמעותית בילדות או התעללות בילדות עשויים להגדיל את הסיכוי לפתח את הפחד.
טיפול נפוץ וטוב הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). יש גם תרופות בשם SSRI שעוזרות, ולעיתים מקלים טיפולים שמלמדים קשיבות (MBCT).
תגובות גולשים