"Dulce et decorum est" (בלטינית: "מתוק וראוי הוא") הוא שיר של וילפרד אוון, משורר וחייל אנגלי. הוא נכתב ב-1917 ופורסם ב-1921, שלוש שנים אחרי מותו.
השיר בן 27 שורות ונכתב בפנטמטר יאמבי, כלומר בקצב קבוע בשירה (שורה של הדגשות ותנועות שחוזרות). הוא מתאר חיילים צועדים מהחזית למחנה, תשושים, ואז פורצת מתקפת גז, לפי התיאור כנראה גז כלור. אחד החיילים לא מצליח לשים את מסכת הגז בזמן. המספר צופה בו "מגרגר, נחנק, טובע" והחוויה הזאת נשארת חריפה ובוטה.
בבית האחרון אוון מותח ביקורת על הביטוי הלטיני של המשורר הורטיוס, "Dulce et decorum est Pro patria mori" ("מתוק וראוי הוא למות למען מולדתך"). הוא אומר שאם ראית את הסצנה לא תוכל עוד לתאר למעוטי ניסיון את המוות כמשהו מתוק.
חנה ניר פרסמה תרגום של השיר בעיתון מאזניים.
השם הלטיני פירושו "מתוק וראוי הוא".
השיר נכתב על ידי וילפרד אוון. הוא היה חייל וגם משורר. כתב את השיר ב-1917. פרסמו אותו ב-1921, שלוש שנים אחרי מותו.
השיר מתאר חיילים עייפים שיוצאים מהמלחמה. פתאום יש מתקפת גז. גז זה חומר שמקשה לנשום. אחד החיילים לא הספיק לשים מסכת גז. המשורר רואה אותו ולא שוכח את פניו.
בסוף השיר אוון אומר שאי אפשר עוד לומר שילדים צעירים צריכים לשמוע שמוות למען המולדת הוא דבר יפה. חנה ניר תרגמה את השיר ועשתה אותו זמין בעברית בעיתון מאזניים.
תגובות גולשים