F (אֶף) היא האות השישית באלפבית הלטיני. היא נהגית כ־פ״א רפויה, כלומר עיצור שפתי‑שיני חוכך אטום (/f/).
עיצור שפתי‑שיני משמעותו שהצליל נוצר בין שפה תחתונה לשיניים עליונות. חוכך אומר שאוויר עובר ויוצר חיכוך. אטום (voiceless) פירושו שאין רטט במיתרי הקול.
מקורה של האות נע בקו היסטורי: היא מתבססת על האות השמית וו (wâw), עברה ליוונית כצורה שנקראה דיגמא, והאטרוסקים השתמשו בה כדי לסמן את /w/. בסופו של דבר צורתה הפכה ל‑F והצליל שונה ל-/f/.
באלפבית הפונטי (לשימוש בהשמעות): Foxtrot (פוקסטרוט).
ב־ASCII: 70 עבור F גדולה ו‑102 עבור f קטנה.
במורס: שתי נקודות, קו ונקודה (..-.).
בכתב ברייל: לא צויין במקור.
האות התפתחה מצורת וו שמית, עברה דרך היוונית והאטרוסקית, ובסופו של דבר נהפכה לצורה ולצליל שאנו מכירים כיום.
בהקשרים מסוימים, F יכולה לסמל:
F היא האות השישית באלפבית הלטיני.
הצליל שלה הוא /f/. זה הקול שנוצר כששן עליונה נוגעת בשפה תחתונה.
אין רטט במיתרי הקול כשמוצאים את הצליל הזה.
האות הגיעה מהאות השמית בשם 'וו' (wâw).
היוונים קראו לה דיגמא, והאטרוסקים השתמשו בה לפני שהפכה ל‑F.
בפונטיקה אומרים 'Foxtrot' כדי לאיית את האות.
במורס כותבים שתי נקודות, קו ונקודה (..-.).
תגובות גולשים