GRUB

GNU GRUB (גראב) היא תוכנה חופשית שממלאת תפקיד של מנהל אתחול. מנהל אתחול הוא תוכנה שעולה לפני מערכת ההפעלה ומאפשר לבחור באיזו מערכת להפעיל.

GRUB שומרת מידע על מערכות ההפעלה המותקנות ועל המחיצות בדיסק. כך אפשר לבחור בין כמה מערכות על אותו מחשב, למשל Windows, הפצות לינוקס ו-BSD. GRUB מופצת כחלק מפרויקט גנו תחת רישיון GPL (גרסה 3 ומעלה). הרבה הפצות לינוקס, למשל Ubuntu, מתקינות את GRUB כברירת מחדל.

כאשר המחשב מתחיל לעבוד הוא קורא את הסקטור הראשון בדיסק, ה-MBR. GRUB משתמש ב-MBR כדי לדעת היכן נמצאת התוכנית שתטען את מערכת ההפעלה. כך GRUB טוען את הקבצים הדרושים להפעלה ומציג מסך בחירה.

GRUB 2 צריך לעבוד גם עם UEFI וגם עם BIOS, לכן הוא לוקח שליטה על הקושחה (התוכנה הבסיסית שמנהלת את החומרה בזמן אתחול).

במחשב עם BIOS קבצי GRUB נמצאים בשלושה מקומות עיקריים: /boot/grub2/, /etc/default/grub ו-/etc/grub.d/. באובונטו התיקייה היא לרוב /boot/grub/ ללא מספר גרסה.

התיקייה הזו כוללת את קבצי הליבה של טוען האתחול ואת המודולים (קבצים בשם mod.*). מודולים מוסיפים תמיכה במערכות קבצים או בפרוטוקולים. לדוגמה, יש מודולים עבור ext4, XFS ו-UFS, וגם מודולים לטעינה מרשת כמו http ו-pxe. בעזרת המודולים GRUB יכול לטעון את קבצי ה-kernel (הגרעין של מערכת ההפעלה) וה-initramfs (מערכת קבצים מינימלית לזמן אתחול).

GRUB משתמש בשמות דיסקים משלו. בדוגמה שלו הדיסק מתחיל מ-0 והמחיצות מתחילות מ-1. מערכות ההפעלה משתמשות במוסכמות שונות, ולכן קיים קובץ device.map שממפה בין השמות. כלי כמו grub2-install קורא קובץ זה כדי לדעת לאיזה דיסק להתקין את קבצי GRUB.

קובץ זה מאפשר להגדיר פרמטרים שנקלטים על ידי GRUB. בו קובעים למשל את הזמן שהמסך יישאר לפני בחירה אוטומטית (GRUB_TIMEOUT), הגדרות פלט למסך, ופרמטרים שמועברים ל-kernel בזמן האתחול.

הספרייה /etc/grub.d/ מכילה סקריפטים שמשמשים ליצירת קובץ התצורה grub.cfg. הפקודה grub2-mkconfig קוראת את ההגדרות מ-/etc/default/grub ומריצה את הסקריפטים האלה כדי להפיק את grub.cfg, שבו חלק 3 של GRUB מוצא את ההוראות לטעינה.

GNU GRUB (גראב) היא תוכנה חופשית שעוזרת לבחור מערכת הפעלה בזמן התחלת המחשב. מנהל אתחול הוא התוכנית שקופצת לפני שהמערכת עובדת.

GRUB שומר איפה נמצאות מערכות ההפעלה על הדיסק. כך אפשר לבחור ב-Windows או בלינוקס על אותו מחשב. הרבה מערכות לינוקס מתקינות את GRUB אוטומטית.

כשמדליקים את המחשב הוא קורא מקום מיוחד בדיסק שנקרא MBR. GRUB משתמש בזה כדי למצוא את התוכנית שתעלה את המערכת הנבחרת.

GRUB 2 עובד על מחשבים ישנים וגם חדשים. הוא יודע לתקשר עם BIOS ועם UEFI. אלה הם חלקים שמפעילים את המחשב לפני שהמערכת עולה.

יש שלוש מקומות חשובים לקבצי GRUB: /boot/grub2/ , /etc/default/grub ו-/etc/grub.d/. בתיקייה /boot/grub2/ יש מודולים. מודול הוא קובץ קטן שנותן יכולת חדשה ל-GRUB. למשל מודול שעוזר לקרוא מערכת קבצים.

יש גם קובץ שנקרא device.map. הקובץ הזה עוזר לגרום לשמות הדיסקים של המחשב ולהשמות של GRUB להסתדר.

בקובץ /etc/default/grub אפשר להחליט כמה שניות ימתין המסך של הבחירה. בספרייה /etc/grub.d/ יש סקריפטים שמכינים את קובץ התצורה ש-GRUB קורא בזמן אתחול.